האדון נפש פגש את הגברת יפת במקרה, ביציאה מסרט. הלך עם חבר והיא באה עם חברה.
עד היום הוא זוכר את הלילה האביך והקר ואת המבול שירד בטיפות גדולות וכבדות.
ממש ביציאה מהאולם הוא ראה אותה עומדת מתחת לעץ גדול, מחכה להפוגה בגשם. הוא זוכר שהיה לה תחת יפה.
משום מה הוא שם לב שלא היתה לה מטריה.
"אפשר להציע לך טרמפ לחניה על המטריה שלי?" זרק לה האדון נפש,
"תודה אני עם חברה" הוא נזכר שענתה,
"תביאי גם אותה יש לי מטריה ענקית"
"זה מה שכולם אומרים" היא זורקת חזרה,
מילה ועוד מילה והערב נגמר איפשהוא לפנות בוקר בפאב.
יום ועוד יום, ערב ועוד ערב, גברת יפת ואדון נפש עברו לגור יחד.
היתה יפת מראה הגברת יפת, אבל תמיד היתה קצת עצובה. האדון נפש מצידו חי עם זה בשלוות נפש,
היה בטוח שאוטוטו זה יעבור, (בכל זאת, היה לה תחת יפה), כל כך בטוח היה שהציע לגברת יפת את שם משפחתו.
הגברת יפת היססה אבל לבסוף נאותה. בשנים הראשונות עוד שמרה על שם נעוריה וכך חיו להם האדון נפש והגברת יפת נפש בשמחה ואושר אין קץ.
מאושר לאושר נולדו להם בן ובת. ציפור וציפורה קראו להם.
האדון נפש אהב את הגברת יפת נפש אהבת נפש, כל כך אהב שלא שם לב שבעצם היא עוד עצובה. הגברת יפת נפש, חשבה מצידה שמגיע לה יותר והיא עדיין יפת מראה ובכלל היא לא בטוחה .....
שנים עברו כמו סרט, חודש אחרי חודש שטפו כמו הגשם ההוא על האדון נפש ועל הגברת יפת נפש,
הם כבר לא היו צעירים כל כך והילדים גדלו. ציפור כבר עזב את הבית ובבית נשארו האדון והגברת, עם ציפורה נפש בתם הקטנה.
בערב אחד גשום יצאה החוצה לנשום קצת אויר.
מבטה נפל על השלט הצבעוני הישן והמתקלף התלוי בשני מסמרים חלודים על דלת הכניסה:
"כאן גרים באושר גברת יפת נפש ואדון נפש"
"אושר". עיניה התעכבו לרגע ארוך על המילה הדהויה בשלט.
"כל כך הרבה זמן" חשבה לעצמה הגברת נפש, ובכלל, הרהרה בינה לבינה
שהיא כבר לא גברת צעירה וכל כך הרבה חלף מאז שהיתה יפה ושמחה, "כל כך הרבה זמן אני עצובה", וגם אדון נפש הוא לא מה שהיה...
ואולי בכלל הגיע הזמן לזנוח את שם נעוריה. כן, זה רעיון טוב, חשבה.
עטפה עצמה במעיל ויצאה.
כשחזרה כבר התחיל החושך לרדת.
במברג שהיה מזה שנים בארון החשמל שלפה את שני המסמרים מהדלת, ועצרה להביט רגע בשני החורים שנותרו.
הוציאה מכיס המעיל שלט אפור, קילפה פס דבק דק מחלקו האחורי וקבעה אותו בזהירות בדיוק על המקום הישן.
עתה התרחקה כמה צעדים,מתבוננת בשלט:
"מר נפש ומרת נפש".
ניגבה את נעליה, פתחה את הדלת ונכנסה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
