גלים. זה מה שמאפיין אותה. גלים בלתי צפויים.
אוקיינוס של מצבי רוח משתנים, מושפעים מכל רוח, מכל מזג אויר.
יום היא סופת חול - ויום היא נווה מדבר שופע מים, עמוס פירות וריחות וטעמי גן עדן.
עוד קרירות המים על פניך לא פגה, ותשמע את שריקת השוט חותך את האויר, מצליף בבשרך,
עודך מחייך, ועוד טעם הדבש מאתמול בלשונך וללא התראה ינעצו בך טפרים ארוכים עד זוב דם.
לא נלחמים בסופת חול אומר לי הבדואי שבתוכי. שב וחכה, הוא מחווה לי לאט בידו.
בנווה תשתה ובַסוּפה תחכה.
מי שמכיר את הלך המדבר יודע לזהות את הסופה המתקרבת לפי הריח, לפי תנועת האוויר, לפי השקט.
גלים גלים במחזוריות קבועה.
שנים, מחייך הבדואי. שנים. תשתה איתי קפה. סערה מתקרבת.
עכשיו הפסקה. ביוזמתה.
דיברה בקול שקט רגוע ונעים.
"אני צריכה לחשוב, ממרחק, בלי שתפריע לי", אמרה לי בשקט, ברוגע.
"הנוכחות שלך ממכרת אותי ונעים לי מדי מכדי שאוכל לחשוב על הכל" הוסיפה, "אני רוצה להיות קצת לבד".
אוקיי עניתי, מתי נדבר?
"לא יודעת". אמרה כמעט בלחש
הבדואי שבי שתק דקה ארוכה, לקח לגימה מהשחור והנהן בראש.
לפעמים עדיף להקשיב בשקט ולא לומר כלום.
כמה ימים אחר כך הגיע מייל.
אחרי חליפת מיילים קצרה של מילות נימוס (בעיקר), התחילה להיות קצת מוזרה.
משפטים סתומים, לא ברורים. התפתלויות.
חשבת? אני שואל,
חשבתי...
לאט לאט, מסמן לי הבדואי.
ו... מה את רוצה?
"תבוא". היא שולחת מילה בודדת.
"טוב", אני משיב. "אבוא".
"ותהיה נחמד..."
מה את רוצה בדיוק ? אני שואל,
מותר להיות בוטה ? היא שואלת ובלי לחכות לתשובה ממשיכה,
"אני רוצה בדיוק את מה שיש לך בין הרגליים, עמוק ומתפתל בין הרגליים שלי".
הבדואי חייך בשקט מתחת לשפם. לאט לאט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
