נשמעת במרחבי הארץ
מוזר,הצפירה אף פעם לא תפסה אותי בדרכים ככה,לא מוכן,והנה,יושב בתחנות שממול לעזריאלי
ארבע דקות לשמונה נעצר מינבוס שממנו יוצאת חבורת קצינים
אני אורז את הדיסקמן בתיק
הם,עומדים ומדברים
אני,מדגם את עצמי
דקה לשמונה,הם ואני,כגוף אחד,במרחק של 15 מטר אחד מהשני בלי להניח עין אחד על השני,שמים כומתות על הראש.
3...2...1..
העולם נעצר כשקול הזעקה נשמע לראשונה.
יש כל כך הרבה דגלים שלא צריך לחפש אחד לקבור בו מבט.
מזוית עין אני רואה את הצד השני של הכביש,אוטובוסים,מכוניות,מוניות,אנשים,כולם נעצרים ועומדים.
לדקה אחת,כולנו איחוד
נהג מונית נעצר באמצע הכביש,פותח את דלת המכונית ונעמד,משמאלי,הקצינים ערוכים בשורה ישרה,עיינים לדגל,יד ימין לרקה.
מימיני,הבחור שדקה קודם לכן עוד עמד עם האוזניות באוזניים
תמיד שאלתי את עצמי,איך משמיעים את הצפירה בכל הארץ,יש איזה מעכת השתלטות כריזה ארצית שברגעי משבר ובימי זיכרון מפעילים אותה בשביל שהצפירה תישמע בכל הארץ?
ועזריאלי עוצר,תל אביב עוצרת,ישראל כולה נעצרת,לדקה דומיה.
לכבד,אפילו בזמן מינימלי כמו זה,את הנופלים,כולנו,כגוף אחד.
חלק מהיותנו יהודים,יותר נכון,מהיותנו ישראלים,זה צער על האבלים,זה החורבן והאובדן שמלוה את כולנו,עצם ההגדרה של להיות ישראלי בארץ ישראלי,היא לזכור את הסבל שנעשה לנו,ולעמוד על שלנו למרות זאת.
3...2...1..
וכולם חוזרים לעצמם,מכוניות חוזרות לנסוע,מוניות מסיעות אנשים,והאוטובוס הביתה מגיע.
חוזרים לסדר היום עם אבן בלב.
יום פועלים שמח.
9 חודש בצבא.
לפני שנה השתחרר לי המלווה
הולך להיות חודש טוב,בואו נקוה שבכל החזיתות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: