התחושה הזאת,של ניכור,של זעם,של חוסר התאמה למסגרת המוחית שלי ממשיכה להכות.
זה התחיל..אני חושב שזה התחיל אתמול בערב,בעצם,זה נמשך אולי כל השבוע,ואני פשוט דאגתי להעמיס על עצמי בשביל למנוע מזה לחדור אלי.
כל השבוע הזה הלך לפי תבנית קבועה,לסיים ללמוד,לראות בבילון עד ארוחת ערב,אחרי ארוחת הערב לראות עוד פרק של בבילון,ללכת לחדר כושר,לשעה וחצי של אימון,בערך,לחזור,להתקלח,לראות אולי עוד פרק של בבילון לפני השינה או לראות משהו רנדומלי עם השותפים,ולישון,שינה שהיא לא שינה באמת,גירוד שעות שינה בתוך מיטה צבאית,אני לעולם לא אצליח לישון במרחב הזה כמו שצריך.
ביום רביעי,החדר כושר היה סגור,וכל הסדר היומי שלי השתבש,ואיתו הרבה דברים אחרים כנראה.
בשעה האחרונה בבסיס נפל עלי פרץ של חוסר אכפתיות,וחוסר כוח,שנמשך עד שהגעתי הביתה,הייתי אמור לצאת לירושלים,לפגוש את זרמשוקה ואת זלדיס,ואז לנסוע לתל אביב,בסוף קיבלתי רכב ולא הורשתי לנסוע לירושלים,אז נסעתי למודיעין,למעיין,ואז המשכתי לתל אביב.כל הזמן הזה מקננת בי תחושה שמשהו פה לא בסדר,הסימנים לא נכונים,לרוב,כשאני מרגיש ככה,אני מבטל,נשאר בבית ושהכל ילך לעזאזל,הפעם הייתי חייב,יש דברים שאי אפשר להימנע מהם.נסעתי,וכל הדרך המשיכו ה..מחשבות האלו.בחברת השישייה הנאמנה,אז הכל הלך חלק,חלקית לפחות,כולנו היינו במצב מוזר,עייפות,שביזות,חוסר רצון וחסר היה את הרוח הכללית שמובילה אותנו לרוב,the leck of spirit, זה מה שזה.
ויתרתי על מפקאסט,מעולם,לא קרה עד עכשיו שלא הייתה לי סיבה לא רציונלית להגיע למפקאסט.במיוחד לא מוחית
אז למה?אני רוצה לסגור את עצמי לעולם,זה למה נשארתי בבית היום,למרות העובדה שאבא בסוף לא נסע לערד,אני רוצה לסגור ולא לראות או לשמוע או לדעת,אני רוצה,שידאגו לי,לשם שינוי.
אני רוצה,שאם אני לא נמצא שם,ולא יוצר קשר,אז אולי משהו לא בסדר איתי ואולי צריך לבדוק
אני רוצה..אני לא יודע מה אני רוצה
הראש שלי הרוג,לא פיזית,מוחית,מנטלית,אפילו אפשר להגיד ולגחגח על זה.
משהו במערכת הזאת נשבר,ואני לא יודע מה
פתאום,הרצון שלי למשהו שבוע הבא נעלם,אני רק רוצה,להיות לבד,או לא לבד,אולי זה הבעיה,שנמאס להיות לבד וזה שוב התקופה הזאת שצריך להתמרמר על זה,זה כנראה זה,כי כשאני מתחיל להעלות את זה לכתב אז פתאום זה מנסה להישפך ממני החוצה,זרם של יצרים שקשה לעצור אותם.
אני הפסקתי כל יצירת תקשורת אנושית בתחום הזה,פשוט כלום,אולי אני צריך ללמוד איך להתחיל עם בחורות
אולי אני צריך למצוא אנשים חדשים שלא מכירים אותי.
העבר שלי רודף אותי,תאורית הדחקת היצרים קורסת מסביב כל פעם שיש איזהמשהוא,אולי זה הסיבה,הבישול חסר התועלת והחדשני הזה שצריך להיפסק,להפסיק את זה כאן ועכשיו,זהלא הזמן,לא המקום,ובטוח שזה לא היא,אז למה לטרוח.
סתם חברה נעימה לא יותר מזה
nothing more,nothing less
שבוע הבא יש לי יומולדת,אני מפחד מזה..שישכחו אותו,נאי מפחד מזה,שלא יתקשרו,אני מפחד מזה,שאנשים שאני חושב שאכפת להם ממני,בעצם לא שמים עלי קצוץ.
אני כבר לא יודע מה לחשוב
אני כבר לא ידוע מה להגיד
כל מה שפעם היה כל כך ודאי עכשיו נעלם
אולי כדאי שאני אעלם?
אני מהרהר בכל אלו שפגעתי בהם בלי כוונה.אלו שהיו חשובים לי ונפגעו בתהליך,שלא התייחסתי מספיק,שאני לא מתייחס מספיק,שהם שם בשביל להיות בשבילי ואני לא שם בשביל להיות בשבילם,אז בשביל מה אני טוב בכלל?
בשביל עצמי?להיות טוב לעצמי זה לא נחשב,חלק מהיכולת להיות טוב לעצמך זה להיות טוב לאחרים,זה מה שגורם לך להגשים את עצמך.
אני חושב על כל אלו שפגעתי בהם בכוונה,בכל אלו שרמסתי בשביל להיות מי שאני,בכל האנשים האלו שהחלטתי שהם לא יהיו לידי,בגלל..בגלל שהם לא עוברים את הבחינה הקטנה הזאת בראש,את ההרגשה הזאת שאיתם לא יצא שומדבר.
אני לא מתחרט.
אני פשוט רוצה,מעט שקט נפשי,מיום הולדתי עד יום מותי.
שקט.
ואולי,עכשיו הכל יסתדר,ומחר,אני אראה בבילון שיוריד ממני את המצברוח הזה,או אולי טלויזיה מהממיר החדש בחדר.
ואני אדבר עם אנשים,לא למטרות מרוחקות מסוימות,לא בשביל אינטרסים,פשוט בשביל השיחה,אני לא רוצה כלום.לא צריך כלום
אני באמת צריך בחורה?אולי כן,אולי שי צודק כשהוא אומר שמה שצריך עכשיו זה רומנטיקה(ולא את סמנטיקה),אולי זה באמת מה שצריך,אבל איפה נמצא?
מה עושים?איפה מחפשים,אף פעם לא הייתי טוב בחרא הזה,עונש,כנראה.
נמאס לי.
וימי ראשון,ימי ראשון הפכו לימים המתועבים בשבוע,פעם הם היו נסבלים,שביזות יום א',מובנת לחלוטין,אבל עכשיו,עם המרצה הזה,והדרך הזאת,אני מוצא את זה קשה מתמיד,זה זמנים שאני אומר לעצמי שאני רוצה לפרוש
i want to go home,take off this uniform and leave the show
אבל,הם עוברים,ואחרי זה,המצב משתפר.
נמאס לי לכתוב את זה
אז למי שהגיע עד לכאן,יש בונוס,מזל טוב
יש לי יומולדת שבוע הבא,חוץ מזה שאני אשמח וארצה טלפונים מכל כדור הארץ ואחותו החל מ12 בלילה בין רביעי לחמישי(ו..בהנחה ואני לא אצא ביום רביעי,אז שלא יהיה בין חמש וחצי לשבע וחצי בבוקר,כי אני מתכונן למסדר כנראה,ובין אחת עשרה וחצי לאחד,כי זה שיעור עם המפקד גף)
אני גם ילד חומרני,שרוצה מתנות.
אז,ויש ליסט,התחלתי.
*דיסקים אל פינק פלויד(חוץ מ:החומה,דארק סייד,וויש יו וור היר ואנימלס)
*שרשרת חדשה בשביל התליון הישן.
*דיסקים,באופן כללי,של להקות מגניבות שאני עשוי לאהוב,לפי דעתכם(שזה כמובן,בהנחה ואתם מכירים אותי מספיק טוב בשביל להניח על סגנון המוזיקה שלי)
*ויסקי,גלנפידיך,בן 19(אהא,בחלומות הפרועים שלי,אבל תמיד אפשר לאסוף מספיק אנשים בשביל זה)
*דברים שאתם חושבים שתואמים אותי,הכוונה,דברים שאתם חושבים שאני אתלהב מהם
*גאג'דטים(אבל מוי מגניבים,יו נואו)
*יהיר,אבל פוסטים בבלוגים שלכם(אם יש לכם)שתכתבו עלי,תודה:)
*כסף,כן,כסף יכול להיות נחמד.
*ספרים,ספרי פנטזיה ומד"ב בעיקר(של ניל גיימן[חוץ מאלים אמריקאים],לדוגמא,או שיר של אש וקרח של מרטין,נו,אתם יודעים מה אני אוהב)
*עוד כרטיס זיכרון למצלמה
*מצלמה?
*סדרות(החל מג'וש ווידונים למיניהם,בבילונים וסטארטרקים,וכלה באנימה)
אהמ,לא יודע,לא עולים לי דברים לראש,אבל זה ביינתים
(ואם יש מישהי שמוכנה להקריב את עצמה למספיק זמן,אז גם חברה,יכול להיות נחמד.)
ו..כי זה חשוב,לסקאי יש היום יומולדת,
סקאי גדולה ממני בחמישה ימים,אבל יש לי רישיון לפניה,חה חה:)
סתם,יומולדת שמח יקירה,ובגלל שאני יודע שאת קוראת את זה,אז אין לי מה לדאוג.
אוהב אותך נורא(ובגלל שלך יש המון זמן פנוי,אז כשיש לך מכונית,את צריכה להגיע לסביבת הטכני,זה רק הוגן,את יודעת)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: