עד אתמול,לא הבנתי עד כמה ההופעה הזאת הייתה..כל כך בלתי נתפסת ומהנה
למשך כל אורך ההופעה,וגם לאחריה,הרגשתי סוג כלשהוא של אדישות,מעין כהות חושים מתמשכת
אתמול כשישבתי ודיברתי על ההופעה קלטתי בראש,הרבה לפני שציינו את זה בני,עד כמה ההופעה הזאת הייתה מהממת
משהו בקול,משהו בהתרגשות וברטט שעבר בי כשדיברתי בזה,משהו מהבאסים שנתקעו לי עמוק בתוך הלב,משהו משאריות הצרידות של הגרון שלי שנשארו לתפקד.
כל אלו ביחד הובילו להבנה הסופית והמוחלטת שזאת הייתה ככל הנראה ההופעה הטובה ביותר שאהיה בה בחיי.
ביום רביעי בערב יצאתי מהבסיס לכיוון ראשון,אחרי תכנונים סותרים ומגוונים של איך להגיע לנתב"ג החלטתי שאני אסע לראשון ואז ענת תסיע אותי לנתב"ג.
הגעתי לראשון,העברתי זמן מסוים בתחנה המרכזית,הרצון שלי לקנות אוכל בוטל מרגע שגיליתי שהכרטיס כספומט שלי לא מצליח להיקרא על ידי הכספומט,אלוהים יודע מה אכל את זה.
אני לא יכול להסביר מה היה בנתב"ג,זה קשה מדי,כואב מדי,כתבתי לה במכתב טיסה שנתב"ג הוא סוג של בית קברות,יותר נכון להגיד,בית קברות ובית יולדות.
מצד אחד,נכנסים חיים חדשים\ישנים למקום וגורמים לך לאושר,ומצד שני,יש את האנשים שהולכים למה שנראה כמו נצח,למרות שלא תמיד זה ככה.
והיא הלכה.ולהסביר את הכאב שיש בזה בשבילי ,זה כמו לנסות להסביר עד כמה זה יכאב אם יורידו לי את יד ימין,או את הראש.
כשחצינו את מסדרונות טרמינל שלוש,וכולם מנסים שלא לבכות,למרות שאלוהים יודע איך הצלחנו,אני יודע שאם מרגע שהיא חצתה את המעבר לדיוטי פרי,אם הייתי פותח את הפה להגיד משהו,לא הייתי יכול לעצוד בעצמי ולא הייתי מסוגל להפסיק לבכות.
היא הלכה.הלכה,תבין את זה,הלכה.היא תחזור,אבל לחזור בעוד 4 חודשים?4 חודשים בלעדיה זה נצח אחד שלם.
היא אומנם רחוקה פיזית,אבל לא מחשבתית,והיא תישאר ככה עד שהיא תחזור.
אחרי הפרידה,נסענו לענת,הבית הראשון לציוני המאמץ הזמני.קמנו בבוקר אחרי לילה של שינה לא שינה,והמשכנו איש איש לדרכנו,היא לעבודה,ואני לבית,תוך שעתים וקצת כבר הייתי בבית,אלמלא האוטובוסים שלוקח להם שנים לנסוע מראשון,אז החיים היו טובים יותר.
בית,מקלחת בדיקה קצרה,ולקראת שתים כבר הייתי בצומת שילת,בשביל לפגוש את לי ולתפוס טרמפים לרוג'ר ווטרס.
בגלל שיצאנו כל כך מוקדם,אז לקח לנו יחסית מעט זמן,תוך בערך שעה,הגענו ליציאה לכביש מספר אחד,צומת לטרון יענו,שזה מרחק קצרצר מהמתחם,התיישבנו באוטו של 2 בחורות חביבות שהסיעו אותנו עד למתחם,כשהגענו לשם,פגשנו אלפי אנשים,ושואה,או יותר נכון,חום של שואה,היה כל כך חם,שאם הייתי מביא ביצה,והייתי שובר אותה על איזה אבן,אז היא הייתה מטגנת תוך איזה שלוש דקות.
ב5 התחלנו להידחס למתחם,והצלחנו להיכנס למרחק של בין 15-20 מטר מהבמה,אולי אפילו פחות,מרחק של..10 שורות דמיוניות מהבמה,והתיישבנו,לנסות לשבת מוקף בוודסטוק של אנשים זה משימה לא קלה בכלל.
לקראת שמונה נעמדנו שוב,ועמדנו עד ההפסקה שלפני דארק סייד,דיוויד ברוזה הוא אומנם בחור נחמד,אבל לשמוע אותו מחרטט משהו במשך שעה ומשהו זה מעיק.
ואז..בתשע מתחילים לכוונן את כל הציוד,
הבמה מוחשכת,והזה עולה רוג'ר ווטרס.
לנסות להסביר מה הלך שם זה לא הגיוני,נסו לדמיין את עצמכם שוחים בים של זיעה,גלים של חום,ושאר השואה בעולם,אבל,אתה עומד,ביחד עם ה500 האנשים הכי קרובים לבמה,ביחד עם 53 אלף איש אחרים,וכולם ביחד איתך מתחילים לשיר,כולם,בלי יוצא מין הכלל.
אי אפשר להסביר את הרגשת השייכות ואת האקסטזה הרוחנית שעוברת עליך בשלב כזה
הבאסים שמרטיטים את האדמה ואת הגוף לא השתוו בכלל לרטט בלב כשהוא עלה לבצע את wish you were here. הדמעות עלו בעיינים עוד לפני שהצלחתי לחשוב על זה
with a million tear staind eyes
לצרוח את המילים של השיר בגרון חורה ובעיינים רטובות מדמעות,זה היה החלק הנקי בתבל.
זה היה,ונגמר,ואם היה לי איפשהוא וויש ליסט,אז "לחיות לראות מופע של פינק פלויד\רוג'ר ווטרס" היה מסומן עכשיו בוי גדול ועצבני.
i will say no more
אין מה להגיד יותר,באמת,ראיתי את הצד האפל של הירח.למרות,שבעצם אין צד אפל לירח,למען האמת,כולו אפל.
חזרתי הביתה,אחרי שעתים של להיות תקועה ביציאה מהחניה השואתית שהלכה שם.
הייתי אמור לפי התכנון שלי לקום באיזה שמונה ולצאת מהבית בזמן,בפועל יצאתי ממש מאוחר,והעבודה הייתה סגורה אז לא יכולתי להוציא את המשכורת שלי,שזה דפקט אחד גדול כשיש מינוס של 714 שקל בחשבון.בתקוה שבוע הבא אני אוכל להוציא את זה ואז הכל יהיה בסדר.
אחרי חזרות,נסענו בשג-מוביל של דניאל לחיפה.
עם עצירה בקפה קטן שהוא בהחלט אחד המקומות המגניבים להיות בהם.
נסענו לזרמשוקה,ואז להופעה,היה כיף
קמנו בבוקר של היום והכנתי המון אוכל,משום מה יוצא שאני מכין תמיד אוכל אצל אנשים אחרים ולא אצלי בבית
למרות ש..נחכה לשבוע בית ריק,או לשבוע של השבתה ביתית.
וזהו.
מעין שקט נפשי,מלווה בצער עמוק.
eclipse.
נ.ב, אחרי שיקולים מעמיקים,החלטנו לצרף את דניאל לתקן חבר שביעי בשישיה.
אז תגידו מזל טוב לחבר השישיה החדש:דניאל
(ההנהלה מוסרת שהשישיה לא משנה את השם שלה,היא תישאר שישיה,פשוט,יהיו בה שבעה חברים:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: