לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

though life is rough life is tough and all I can do is laugh

אין גורל אחר מזה שאנחנו יוצרים לעצמנו

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2006    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2006

צאי לי מהוריד.


אני לרוב מנסה להימנע.מלכתוב פוסטים סטייל "בוהו,ההורים שלי עשו לי ככה וככה" וכל מיני פוסטים דיכואניים של פריקים מצויים

 

אבל פעם בכמה זמן קורה מקרה כמו זה,שפשוט גורם לי לרצות לרסק ולשבור כל דבר בסביבה שלי מרוב עצבים עליהם.

אלוהיםפ יודע למה הם היחידים שמצליחים להדליק לי את הטריגר הזה בצורה הזאת,אבל,זה מה יש.

 

ההורים שלי טסים שבוע הבא בשעה 5 וחצי בבוקר.

אי לכך ובהתאם לזאת,הכלבתא הפרנואידית שקוראת לעצמה אמא שלי רוצה לקרקע אותי לבית ביום שישי כי היא "לא רוצה לחכות" שאני אגיע עם הרכב בשתים בבוקר כדי לאסוף אותה.

 

באופן כללי,הייתי אומר מילא,רק שהפעם אני מפסיד עבודה,שזה עוד בקטנה,ואירוע שאני מחויב להיות בו אחרת יסקלו אותי עד קץ הזמנים.

 

אני אפילו לא יכול לחשוב כמו שצריך,אני רוצה להרביץ למשהו

כוסאמק יא כלבה,אני יודע שאת טסה,באמת שאני יודע,ואני מאושר מזה הרבה יותר ממה שאני מרשה לעצמי להראות.

אבל את לא יכולה לסמוך עלי?זה שאת פוסטמה ושבוע מראש חושב אם צריך להיות בנתב"ג בשתים או בשלוש,אז בגלל זה את לא מרשה לי לצאת לשום מקום?

 

אולי עדיף ככה,תשאירו לי כסף,ואני אצא להוציא את המכונית במוצ"ש או במהלך יום שבת,

 

אני לא יכול יותר איתם,באמת,השבועיים האחרונים בבית היו מבחן סיבולת על אנושי ליכולות שלי להבין את ההורים שלי,כמובן שזה לא מצליח והם מעצבנים מרגע לדודלי.

 

 

לא רוצה להיות פה בשבוע הקרוב,לנסוע לתל אביב,לעבוד,ולהיעלם מהבית לשבוע.

 

אל תדברי איתי,אל תסתכלי עלי,פשוט...אל.

 

 

כוסאמק,אני שונא להשימע כמו איזה ילד קטן,אבל אני לא שולט בזה.

 

ואני חושב שזה פעם רשאונה בהרבה זמן,שהכתיבה לא נתנה לי שקט.

 

 

 

 

(אוטוטו חגיגות שנה לטכני,חצתישנה לרישיון,וכו'.)

 

שנאה.

נכתב על ידי , 29/7/2006 14:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ביזיון.


אני לרוב נמנע,מלדבר על הדעות שלי.

אני לרוב נמנע,מלהגיב על כל מיני דברים שיש לשמאל להגיד,אני לרוב מעדיף להבליג

"תסתום את הפה,אתה יודע שזה רק יגרור ויכוח סרק שיגרום לך להרצות להרביץ להם,יגרום לך לרצות לנער אותם ולפתוח להם את העיינים"

 

אז אני שותק,זורק מדי פעם "מוות לערבים" לאויר ומחליף נושא.

אבל לא הפעם.

 

קראתי עכשיו כתבה על הפגנה שהתרחשה בתל אביב,2500 מפגינים ישראלים וערבים,במרכז תל אביב,שמוחים כנגד התנהלות הממשלה שלנו,כנגד התנהלות ארצות הברית,וקריאות לפיטורים של פוליטיקאים בכירים.

ולא יכולתי שלא לכתוב עכשיו

רציתי לכתוב דברים אחרים,שמחים יותר,שכנראה יגיעו בסוף הפוסט,אבל כרגע,אני כועס מדי על כל הצדקנות והחרטטנות חסרת התועלת הזאת

 

אני מתקשה להסביר את הכעס שלי כראוי.

דבר ראשון,ממתי נותנים לערבים להיכנס למרכז תל אביב?הרי רק לפני כמה ימים היו התרעות על פיגועים באיזור השרון,ועכשיו ערבים מסתובבים חופשי ברחבי תל אביב?לאן התדרדרנו?

דבר שני,מכעיס אותי,נורא מכעיס אותי העובדה שגורמים מהממשלה שלנו,תוקפים את שיטת הממשל,במהלך ההפגנה הזאת,נשאו דברים חברי כנסת מבל"ד ורע"ם,מפלגות ערביות,אני מצטער,אני לא יכול לקבל מפלגות ערביות,אני שונא אותה עזמי בשארה,אתה והחברים הפלצנים שלך,אויבי המדינה במסווה,מרגלים עשירים,זה מה שאתם בני זונות.

אומרים שאתם לצידנו,אומרים שאתם בממשלה ופועלים למען המיעוטים,ושמתמשים בכוח שלכם כפוליטיקאים בשביל לעזור לאלו שנגדנו.

 

צריך להיות חוק,שאוסר על חברי כנסת ישראל,אלו שמייצגים את העם,במצב מלחמה,לדאוג לקידום האינטרסים שלנו.

בני זונות שכמוכם,"אנרכיסטים למען שלום" כלבתות פמיניסטיות למען צדק,מי אתן שתבקרו את המלחמה הזאת

חיילים שלנו נהרגים במלחמה הזאת,לא אנחנו התחלנו אותה,לא אנחנו הבאנו אותה לפה,היא נפלה עלינו,ואנחנו מתמודדים עם זה,

ואתם,חבורת מנאיקים כפויי טובה,צריכים לעשות הכל כדי שנצליח "עורף מאוחד" זה לא סתם סיסמא,זה לא חלק מהמערך של צה"ל,זה מה שאתם,בתור אזרחים של מדינה שמנסה להגן על עצמה צריכים להבין ולעשות.

איך אתם יכולים לתת לטרוריסטים לנהל את מה שאתם רוצים וחושבים?

אם אתה עושים יד אחת עם הערבים המזוינים האלו,אתם לא שונים מכל שהיד אחד שהולך אחרי "חירבנה" או בשמו כמו שהוא מזדהה"נסראללה" אמא אמרה לי שהיום סיפרו בחדשות שהפירוש של נסראלה ברוסית זה חירבנה,ודנו באם זה חירבנה או משהו אחר.

חירבן,חירבנה,חירבנו,שם פועל,נושא נשוא מושא,וכל חרא אחר בשביל לתאר מניאק אחד.

 

לא באמת משנה מי הביא אותו למצבו היום,לא משנה מי גרם לזה שיהיו ערבים במדינה הזאת ולא משנה איזה טעויות עשינו במטרה להגיע לאן שהגענו,אבל אנחנו פה,טובים יותר,טובים פחות,חכמים יותר,חכמים פחות

כואבים יותר,זה בטוח,ונכאב הרבה יותר.

זה לא משנה את העובדה,שאיך הבני זונות השמאלנים היפי נפש האלו יכולים בכלל על לחשוב על זה שאנחנו צריכים לפרוש מהמלחמה הזאת,אנחנו לא יכולים לתת להם לעשות את זה,החיזבאלה שלהם קיבלו את הכוח שיש להם עכשיו,כי כל פעם שהם עשו משהו,קמו אנשים מקירבנו,ואמרו"בואו נפסיק" והקשבנו להם,כל פעם מחדש ממשלה שמאלנית יותר קמה ועשתה מעשה.

רבין הביא לנו את ערפאת ואת עזה הביא לערבים

ברק נתן את לבנון,ולנו הוא נתן גבול עקוב מדם.

הרשימה עוד ארוכה,ויתורים,הקלות,שיחרור אסירים.

זה צריך להיפסק הביזיון הזה.

איך אפשר להמשיך עם זה,באמת?

לא הבנתם שככל שנותנים להם יותר הם רוצים יותר?

הם רוצים חילופי שבויים?אין בעיה,הם רוצים אלף על 2?זה רק אומר שכל יהודי שווה כל כך הרבה יותר מכל מזיין כבשים שלהם שזה לא יאומן,אבל,עין תחת עין,חיים תמורת חיים.

לחייל אחד יש פצע בבטן?מצוין,לירות לכל האסירים הערבים האלו בבטן,נראה אותם אחר כך ממשיכים להילחם.

הוציאו להורג חייל?תוציאו להורג כל מחבל שתמצאו.

אנחנו מסתתרים מאחורי צדקנות מזויפת ואשליה של דמוקרטיה.

אסור להוציא להורג במדינה הזאת,אז אסור לנו להרוג מחבלים שנמצאים בכלא.

אבל להיכנס לתוך עזה ולהרוג מאות מהם זה בסדר?

אין בעיה,תשחררו את האסירים אחד אחד,ותעמידו כמה צלפים על הגגות,תחרות קליעה למטרה והכל בסדר,כל הבעיות שלנו יפטרו.

 

 

איך אתם בכלל מעיזים,להגיד"די למלחמה"

רציתי להכניס לפה הגדרה של ג'יהאד,בשביל לנסות להבהיר לכם את זה,במקום זה,לכו תקראו טיפה באינציקלופדיה על ההגדרה "ג'יהאד" ואחרי זה תחזרו.

מלחמת קודש כדי להחזיר אותנו לחיק האיסלאם.

 

 

זוכרים את היטלר?הבחור הנמוך,עם השפם הקטן שהרג יהודים כי היה להם דם יהודי שכזה?

ההוא שערבים כל הזמן אוהבים להשוות אותנו אליו כי אנחנו "הורגים ערבים חפים מפשע"

אז here is a news flash!

אנחנו שונאים ערבים,לא בגלל הדת שלהם,ולא בגלל מי שהם,אנחנו שונאים ערבים כי יש להם מנהג כזה של להרוג אותנו,וכמה שיותר יותר טוב,לעומת זאת,ערבים,יותר נכון,מוסלמים שונאים אותנו בגלל הדת שלנו,ועכשיו,גם בגלל הלאום שלנו.

 

אתה לא יכול ללכת להפגנה של ערבים,שהלאום שלהם לא מוגדר בעליל ותומך בלאם העתידי הפלסטיני.

אתה לא יכול,בתור יהודי,בתור ישראלי,לתת לאויבים שחדרו פנימה,תחת מעטה של מילים יפות ושל אהבת העולם,אתה לא יכול להרשות לעצמך לתת לאנשים כאלו להדריך אותך ולהגיד די למלחמה.

 

הערבים לא נפגעים במלחמה,חוץ מאלו שגרים בחיפה,וגם בפניהם החיזבאלה התנצל וקרא לבנים שהוא הרג שהידים,קורנות של מלחמת הדת שלהם

 

"אויבו של אויבי,הוא חברי"אז המשפט הזה גם עובד הפוך "חברו של אויבי,הוא אויבי גם כן"

אם האנשים האלו מתייחסים לאנשים האלו כחברים,ואנחנו מתייחסים אליהם כאיובים.

אז הם כנראה אויבים,איך אתם לא רואים את זה?

 

בטלויזיה הם מראים תמונות של לבנונים בוכים על הבית ההרוס שלהם שמשאימים את הצורר היהודי הרשע והמטוסים הרעים והמפציצים שלו.

 

יום שישי ראיתי טלויזיה,אחרי שהפציצו את הדר,מרכז חיפה,הופצץ,ובאו לראיין מישהו,לא ראיינו יהודים,ראיינו ערבים,כי הם לא מפחדים לצאת מהבית,הילדים שלהם שהידים,והמדינה שלנו מגינה עליהם,הסדר נחמד.

 

מה על להראות את אלו שהבית שלהם נהרס?

מה הם חושבים?

מה על אלו שהבנים שלהם בצפון?נלחמים ונהרגים?מה עליהם?לא,הם לא חשובים,נכון?אבל העובדה שהלבנוני המזוין ההוא חושב שישראלים זה עם מחורבן זה צריך להראות

 

הוא צודק,אתם יודעים,אנחנו עם מחורבן,פשוט,בגלל סיבות אחרות משלו.

 

אני זועם,ואין מספיק מילים שאני אוכל לכתוב בשביל להעביר את כל הזעם שלי כמו שצריך.

 

תמשיכו במלחמה,שחיל האויר ימשיך ויפגיז את ביירות יום ולילה,שלא תישאר אבן על אבן וגרגר על גרגר אבק באיזור של ביירות

הם מפציצים אוכלסיה אזרחית,גם אנחנו נעשה את זה.

אתם קוראים "די למלחמה" ואני אומר"תסלימו את המלחמה" הם מבטיחים דם,יגון וצער

אז תלמדו אותם את אותם מילים בדיוק,אנחנו בחיים לא נצליח להשמיד את האירגוני טרור האלו לבד,האוכסליה צריכה להבין שאם אנחנו נפגעים בגלל העובדה שהם לא עושים כלום,אז שיהיו מוכנים לתוצאות.

 

Now, we must all fear evil men. But there is another kind of evil which we must fear most, and that is the indifference of good men. (The Boondock Saints)

 

אולי אני מחמיא להם,כשאני אומר שהם אנשים טובים,אבל זה לא משנה את הענין הזה,

אם אתם לא נוקפים אצבע בשביל למנוע משהו,אתם אשמים בדיוק כמו אלו שעשו מעשה שהוא "רוע".

 

ואני אפסיק לביינתים,עם הנושא הזה.

 


 

מהצד השני של המשואה,המרויחים הגדולים של המצב הזה,הן רשתות השידור,ובמיוחד,ערוצי החדשות

אני מתקשה לחשוב איזה אחוזי רייטינג מטורפים הם חלפו השבוע פעם אחר פעם בכל שידור,ומי ישדר הכי רחוק ומה הוא יעשה שם.

הנה הבחור הזה באביבים,בשחפץ

והבחור שיושב ליד איזה סוללת פגזים וכל פעם ערוץ 10 עושה איזה תוכנית הפגשת משפחות,לוקח חיילים ונותן להם לדבר עם אמא "הי אמא,כן,זה טיפה מביך שאני מדבר עם אמא לעייניה של כל המדינה המזוינת,לא לא,הכל טוב,הבן זלך לוחם גדול דבירתי,הוא יהרוג ויהרג בשביל כולם,אני אוהב אותך אמא"

"פרופיל 97,מפנים הרבה פחות,המפקד אמר לירות..."(אביב גפן,פרופיל 97)

 

אני שונא את מה שנהיה מהמלחמה הזאת,זה כבר לא מלחמה,זה תוכנית בידור,זה טוקשואו.

בואו נחשוף מידע חיוני למחבלים,בואו נגיד להם כל מיני פרטים שצריך לעשות,הצבא אומר במפורש לא להגיד מילה,לסתום את הפה ולא להגיד כלום

אבל איך אפשר שלא לעשות סידור מהשטח?

מה?מיקי חיימוביץ' באולפן השידור המיוחד בצפון?

ערוץ 2 חייבים לשלוח לשם מישהו

מצד שני,ערוץ 1 יביא איזה אלוף לשעבר שידבר על המאדרפאקר,ובשביל למנוע אחוזי רייטינג גבוהים,אז ערוץ 10 יביא ראיון עם אלוף נוכחי,או יעמידו מישהו מחוץ לקריה שיחכה שמישהו יצא בשביל לשאול אותו משהו.

 

זה כל כך מטופש,אני כבר שבוע כל פעם שאני מקשיב לחדשות,או רואה חדשות מכורח הנסיבות אני רוצה להכות מישהו,על העובדה שהם מגלים פרטים מפלילים מדי,על זה שהם חושפים מידע חיוני,על זה שהם תורמים לכאוס ולבלבול שיש במדינה גם ככה,

לאיפה נעלם לכם השכל?

העם המירוץ הזה לחימוש טלויזיוני כל כך עיוור אתכם שכבר שכחתם להיות בני אדם?

האם בגלל כמות השעות הנוספות שישבתם באולפן ודאגת להגיד לאנשים שהכל בסדר במרכז אז שכל אלו שגרים שם לא ידאגו וכל אלו שבצפון צריכים לברוח משם מהר,הספקתם לקנות עוד וילה?ריצפתם את הבית בזהב?

זה רולקס חדש,יעקוב איילון?

מה זה גדי,חליפה חדשה.

ואו,מיקי,לא זיהיתי אותך עם המתיחת פנים הזאת.

 

אני בטוח שלצהל יש יכולות שליטה על תחנות שידור אזרחיות,במיוחד בכל הנוגע לשידור ממצאים צבאיים.

תחסמו אותם.

באמת,אין כניסה טלויזיה,

שהצנזורה תפעל והדיקטטורה הטלויזיונית תשלוט.

תשדרו מה שאתם רוצים

תראו תמונות של לינג לינג,הפנדה,מזדיינת עם החבר החדש שלה.

תראו שידורי תעמולה של משרד הבריאות כנגד עישון סמים ונגד שתיית אלכוהול ונהיגה במצבים שונים.

ואל תתנו להם לדווח יותר ממה שצריך.

פחות טרור אנושי,פחות פניקה,פחות כאב.

 

שוב,יש עוד הרבה מה להגיד,אבל.נעלם לי כבר הכוח לזה.


and now to somthing compleatly differnt.

 

השעה שתיים ושבע דקות,לפני 7 דקות נגמר "הללויה" בביצועו של ג'ף באקלי בגלגלצ,כמנהגם בכל שבוע,מה שאומר מבחינתי,שהשבוע מתחיל,מספר אירועים שהולכים לקרות:

אחותי חוזרת מחו"ל

אני חוזר לעבוד

יהיה פאנקון,יהיה מגניב.

יש רוקי.

 

אני אומר את זה וחושב על הביקורת שיכולה לבוא "איך אתה יכול להמשיך לחיות כמו תמיד?"

כי זה מה שצריך לעשות,אנחנו לא מפחדים,בני זונות,אנחנו פה,ממשיכים לחיות לא כי אין לנו כבוד לאלו שלא יכולים,אלא כדי שיהיה שווה להילחם על זה,יש את הקטע בארמגדון(ראיתי אותו שלשום,אל תאשימו אותי) שבן אס-לק וליב טיילור עושים משחק מקדים עם חיות בסקויט והיא שואלת אותו אם יש עוד זוגות בעולם שעושים את אותו הדבר והוא אומר "אני מקווה שכן,כי אחרת בשביל מה אנחנו עושים את זה"

אני מרגיש פחות או יותר אותו הדבר.

תמשיכו לחיות,אבל אל תשכחו את אלו שלא יכולים.

 

וזהו.

 

הערה נוספת,נכון לשעה זאת,עברו כבר שעתים מאז שנגמר היומולדת של סווט.

שהייתי צריך לכתוב,אבל הייתה לי הרגשה שאם הייתי כותב משהו זה לא היה מחזיק מעמד.

ולכן,עכשיו,במשהו שאני יודע שיחזיק.

נועה,סווטה,יקרה שלי,אחותי בנפש.

אני אוהב אותך.

אין לי מילים להסביר עד כמה.

ונגמרו לי המילים והיצרתיות.

אז כל מה שיש לי לאחל זה יומולדת שמח,ושהשנה הזאת תהיה מוצלחת,ונטולת כאב ככל האפשר.

אני אוהב אותך.

 

 

 

 

שבוע טוב לכם.

מיקי.

 

נכתב על ידי , 23/7/2006 02:14  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Comfortably Numb


השבוע האחרון עבר בתחושה של.. קהות חושים,אני חושב שזה הדרך לתאר את זה

אני לא בוכה,אני לא אבל,אני לא כלום

אני פשוט קיים,וזה מציק לי.

 

דניאל כתב לפני כמה ימים שהוא הרגיש תלוש בכל המהלך הזה של השבעה.

אני מוצא את עצמי מזדהה איתו בהרבה דברים,בזה גם.

 

לא יכולתי להגיע לנס ציונה השבוע,מבחינה בריאותית,ואומנם יכולתי לנסות לעשות משהו,אבל אני לא רוצה,יותר נכון,זה לא שאני לא רוצה,זה פשוט העובדה שאני לא חושב שאני יכול לתרום.

 

אני לא יכול לעזור לשיר במצבה הנוכחי,והיא גם ככה לא צריכה את העזרה שלי,אני לא יכול לעזור למשפחה,כי אני לא מכיר אותם,ומה אני יכול להגיד שיגרום להם להרגיש יותר טוב?

 

אני לא יכול לעזור,אני לא יכול לפעול,אז אני לא חושב שכדאי שאני אהיה שם.

הם יסתדרו בלעדי.

 

תקופת ההסגר שלי נגמרת היום,סוג של.

 

אבל בואו נעשה את זה מסודר.

חוץ מלבשל  הרבה השבוע,לא עשיתי כלום חוץ מלראות טלויזיה ולא לעשות כלום מול המחשב.

 

ביום שלישי הורידו לי את התחבושות המסיביות ושמו במקומן תחבושות קלות,שאני אוכל להסיר אותן מחר.ההקלה שבמקלחת היא בלתי ניתנת לתיאור.

 

בת דודה שלי מחיפה פה,ההורים שלה הביאו אותה לפה ביום שני כי הם חששו לשלומה.

אילן,אחד החברים מהבסיס,כל הזמן שולח עידכונים חדשים מהחזית "פגעו אצלנו קטיושות פה ופגעו אצלנו קטיושות שם,פגעה 100 מטר מהפיצריה המשפחתית" וכו'.

"אילן,אל תמות,לשוחרים לא עושים הלויה צבאית"

אני קהה חושים בנוגע לכל זה,אני לא יודע,איכשהוא כולם לוקחים את זה קשה,ואני באיזי שלי.

אני קורא יותר ויותר אנשים ממרכז הארץ שמודאגים בגלל המצב"אוי לא,הם יפגעו בנו" אוי לא פה ומה יקרה שם,ואני לא מבין איך זה שאני לא מתרגש מזה,איך זה שאותי זה לא מלחיץ?

אולי בגלל שאני גר בשטחים,והמנטליות שלי לזה שונה.

אולי בגלל שאני גר כל כך קרוב לרמאללה,אז ערבים מתים לא מעניינים אותי

אולי אני בכלל דפוק עד העצם בגלל שהדבר היחיד שמלהיב אותי זה העובדה שביירות מושמדת לאט לאט ואני פתאום רוצה לשרת בטייסות ולשלח מטוסים שיהרגו את הבני זונות האלו.

אני חושב שזה נועד להפיח רוח מלחמה בכל חיילי חייל האויר באשר הם כדי לגרום להם לרצות לשרת יותר.

 

ביום ראשון,אחרי המטח הראשון והקטלני,נודע לי שאחת הקטיושות נחתה בבסיס שלנו,20 מטר מהמגורים שלי,פחות או יותר.

20 מטר,ממקום שעד לפני שלושה שבועות באותה שעה הייתי אמור להיות שם.

חשבתי על המזל שלי שסיימתי ללמוד כי אם לא הייתי מסיים אז בזמן הזה אני הייתי בדיוק באותו איזור מופגז,אחרי המחשבה המרנינה הזאת,הרמתי טלפון למפקד שלי ולעוד כמה חברים שמשרתים שם בשביל לוודא שהם בסדר.

 

אני מרגיש כל כך אבוד מהמחשבה על זה שלא כואב לי,אני לא אבל על כלום,אני פשוט מתקיים.

 

כתבתי כבר

אני לא יודע למה אני כותב את זה,שבוע שלם שאני שואל את עצמי מה אני רוצה לכתוב,ועכשיו איך שהגעתי לזה אני באותה מידה יכולתי לכתוב את זה בכל יום אחר של השבוע,כי זה לא היה משנה כלום.

 

the show nust go on

ונראה כאילו החיים של כולם ממשיכים כרגיל,אנשים הולכים להופעות ומגיעים למקומות,אני יוצא היום לתל אביב,שבטח תהייה הומת אדם,כאילו שכלום לא קורה,כאילו שחיילים לא מתים בצפון וכאילו שהם לא בסכנה גם,המנטליות הזאת של "אנחנו לא ניפגע כי אנחנו גרים בתל אביב" מרגיזה אותי,אני כמעט שמח על החדירה ההיא של מחבלים לכיון כפר סבא,פתאום המרכז מתחיל לחשוש גם,פתאום לא כולם מוגנים.

עכשיו תבינו איך זה היה לחיות בסביבה ירושלמית 6 שנים,עכשיו תבינו איך זה להסתובב כל היום ולפחד ממוות,או מהתפוצצות.

 

אני כבר לא מפחד,אני לא יודע למה,אני רק נמצא פה,"שותקים מבפנים,צוחקים מבחוץ"

 

הירהרתי במוות של עצמי לא מזמן וחשבתי על מה יקרה אם יקרה לי משהו

מה היה קורה אם אני הייתי על רכבת בדרך לבסיס באותו יום,או אם קטיושה הייתה נופלת לי ליד הרגלים

וכלום,אין רגש,אין שומדבר.

 

כנראה מתתי מבפנים לפני הרבה מאוד זמן בלי ששמתי לב,ועכשיו אני מתחיל לשים לב לתוצאות.

 

 

בתקוה לעתיד טוב יותר.

מיקי.

נכתב על ידי , 20/7/2006 18:34  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך נפלו גיבורים.


לזכרו של אלכס קושנירסקי,בן 21 במותו.

מפקד

חייל

חבר

בנאדם.

 

 

שמואל ב', פרק א', פסוקים י"ט-כ"ז :

יט הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל:  איך, נפלו גיבורים. 

כ אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצות אשקלון:  פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלוזנה בנות הערלים. 

כא הרי בגלבוע, אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומות:  כי שם נגעל, מגן גיבורים מגן שאול, בלי משיח בשמן. 

כב מדם חללים, מחלב גיבורים קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם. 

כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו. 

כד בנות, ישראל אל-שאול, בכינה; המלבישכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן. 

כה איך נפלו גיבורים, בתוך המלחמה יהונתן, על-במותיך חלל. 

כו צר-לי עליך, אחי יהונתן נעמת לי, מאוד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. 

כז איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה. 

 

 

איך נפלו גיבורים,ויאבדו כלי מלחמה

אבל למי אכפת מכלי המלחמה,כשהגיבורים נופלים

אף אחד לא בוכה על טנק שנשבר.

כולם יבכו על חיים שנהרסו.

 

ביום רביעי בבוקר,ראיתי פה ושם אולי דיווח כאן ודיווח שם,על מה שקורה בצפון

בשעות הערב,דניאל התקשר אלי,ואמר לי שהוא נמצא מתחת לבית של אלכס בנס ציונה,עם שיר ורפאלה

ושאלכס היה באחד מהטנקים שהתפוצצו.

מאותו רגע,נראה לך שכל החיים התפוצצו.

השיגרה עדין החזיקה מעמד.

יוגב בדיוק התקשר,וביקשתי ממנו להודיע לי אם הוא ידע משהו

אחרי זמן שיחה מסוים,גל התקשרה,בדמעות,ואמרה לי שאלכס נהרג.

סימני השבירה הראשונים החלו,

וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה שאני כל כך חסר אונים בשביל לעזור עכשיו

אחר כך התחיל רצף טלפונים,מפה לשם ומשם לפה.

ליויתי אנשים טלפונית בעודם בדמעות.

ושאלתי את עצמי למה אני לא בוכה.

ממתי אני נהייתי כל כך אפאתי למוות שמסביב.

 

הלילה היה יום במעיין הזיה מוזרה שכזאת,והעברתי את יום חמישי,צמוד למסכי החדשות בטלויזיה וברשת,מנסה לסדר את הפאזל הזה שיש לי בראש.

בעוד אנשים ממשיכים לזרום לכיוון נס ציונה,ואני לא יכול לצאת מהבית בגלל הרגל.

עד יום חמישי בלילה הגופה לא הוצאה מהטנק.

יום שלם של מלחמה,שישמידו את ביירות,שישטחו את לבנון,למי אכפת,חברים שלי שוכבים בשטח,מי יודע מה המצב שלהם,והפוליטיקאים מדברים על..אלוהים יודע מה.

 

הסוף לזה הגיע היום,טלפון בהול על הבוקר,שאישר שההלויה תתקיים בין שתיים עשרה לשתיים בצהרים,בבית העלמין בקיבוץ נען.דאגתי שאני אוכל להדיע,והודעתי להורים שלא אכפת לי,אני עדין נוסע,למרות הרגל.

בדרך לשם,תהינו למה הוא נקבר דווקא בנען,היום התברר שזה היה המקום הראשון שהמשפחה שלהם גרה בו כשהם עלו לארץ.

 

אף פעם לא הייתי בהלוויה צבאית,זה מקבל נופך שונה,נופך,לא נכון,לא מציאותי.

קהל של עשרות התקבץ שם.

מקרים כאלו,גורמים לך לחשוב על מה קורה כשאתה תמות,ומי יבוא להלויה שלך.

הגענו לשם,ואז הגיעה המשפחה,ועל רקע כל השקט והדממה האלו,היפחות של שיר.

אני לא זוכר באיזה שלב דמעות התחילו לרדת במורד הלחי,ואז,זה נגמר,ככה פתאום.

פתאום הרב הצבאי מפסיק עם הקול המונוטוני,והיריות נשמעות,אני רואה כמה מהקצינים הבכירים שהיו שם אוטמים אוזנים בעודם מחכים ליריות.

למה את זה אתם לא יכולים לשמוע?למה לכם לא נשבר הלב לראות את המשפחה ההרוסה,את הדמעות בעיינים רבות כל כך.

איך הופכים שזה כבר לא יהיה אכפת?

החיילים מתפנים,וקהל האנשים מתחיל לזרום,ולאט לאט,גם הקהל מתפזר,ונשארים כמה בודדים.

הקבר נראה כמו ערוגת פרחים אחת גדולה זרים שרשום עליהם "פיקוד הצפון" "שיריון" "צבא הגנה לישראל" ועוד רבים אחרים,זרים של חברים ומכרים,זר של הקאסט,גדול,עם סרט שחור מעליו,ורדים,בהמוניהם,אבנים,נרות, ערמה אחת וגדולה,ואתה לא יכול שלא לתהות אם זה זמן טוב לחייך או לבכות,או לחייך בבכי,כי כל האהבה הזאת לבנאדם אחד,ומצד שני,למה דווקא הוא.

 

אני מסתכל על שיר במהלך הטקס,על שיר,ועל גל,ליאור וראו,חן,מעיין,ענת,פרצופים,פרצופים בכל מקום,עיינים אדומות,דמעות על הלחיים,לא יודעים איפה לשים את עצמם,ומה לעשות.

העולם התפזר,ונשארו מעטים.

חריקת גלגלים,וסווט יוצאת מהרכב,הודיעו לה על זה במהלך יום רביעי או חמישי,והיא מיד עלתה על טיסה חזרה.

 

בכל ההמולה שהייתה מסביב בהתחלה,לא באמת יכולת להרגיש שקורה משהו שבור בפנים.

אבל כשהיא ניגשה אל הקבר,לבדה,והתפרקה ממולו,משהו בתוכי נשבר

משהו ביגון העצום הזה של אדם אחד על משנהו,נראה כאילו לקחו את זה מחיים אחרים,מסרט,זה היה.שגוי.

איך אפשר?איך אפשר בלב קר להרוג ככה בן אדם.

 

צער ויגון מתערבבים יחדיו,ביחד עם זכרונות,בעבר מתוקים,עכשיו כבר מרירים מתוקים.

כמו הפעם ההיא,עם הבירה ביומולדת של רפאלה.

כמו לראות אותו ואת שיר ביחד.

אני חושב שרק כשאני שומע את השם שלו,או קורא את זה פה ושם,אני רואה את התמונה של חייל.

אני לא רוצה לזכור אותו כחייל.

אני רוצה לזכור אותו בתקופה שהוא הסתובב עם החולצות פלאנל כרוכות מסביב למותניים,או עם המעיל השחור המוזר ההוא.

אני רוצה לזכור את הפעמים שהוא היה יוצא מהצבא והוא ושיר היו כל כך שלמים ביחד.

את המבט של שיר כשהיא דיברה איתו בפאלפון,או הסתכלה עליו כשהוא נרדם פה או שם.

 

 

כשמתאבלים על מישהו,לא מתאבלים עליו,בסופו של דבר,תמיד מתאבלים על זה שאנחנו נשארנו בלעדיו.

כי להם,להם טוב,כי אנשים לא מתאבלים על מותם של אנשי הזדון והרוע.

ואם יש צער על מישהו,זה בגלל שהוא עשה טוב בחייו,ומגיע לו טוב גם אחרי מותו.

להם טוב שם למעלה.

ואנחנו צריכים לאחות את השברים של האובדן.

 

אני מתחיל..לאבד את עצמי.

 

אני מנסה לחשוב,על מינוחים הולמים שאפשר להגיד אותם בשלב כזה אבל להגיד"זה ממש דפוק\מחורבן" זה כל כך קטן ולא משמעותי,שאני אפסיק לנסות לחשוב על משהו הולם יותר להגיד.

 

דובר המתים,הוא אדם שמספיד את אלו שמתו,מנקודת ראות אובייקטיבית,הוא מציג את העובדות כמו שהן,עם הטוב,הרע וכל מה שבדרך,וככה אתה יכול לנסות להתמודד עם האובדן כראוי.(מובא מאת ספריו של אורסון סקוט קארד)

 

אני לא יכול,לדבר את מותו של אלכס,לא הכרתי אותו מספיק זמן,וגם בזמן שהכרתי אותו,לא הכרתי אותו באמת.

אני יכול ללמוד,מהצער של אחרים,מהמבט הנבוב בעיינים,עד כמה שאתה מפספס דברים שכאלו.

 

 

במיתולגיה עתיקה כלשהיא,אני חושב שזאת הייתה הויקינגית,ישנו מקום,בשם וולאהלה,מקום משכנם של הגיבורים.

 

אלכס,על במותיך חלל.

אני מתפלל,שנשמתך שוכנת בהיכלי וולאהלה.

אני לא יכול לחשוב על שום דבר נוסף להגיד.כי שומדבר אחר לא יוצא לי.

 

יהי זכרונך ברוך

 

 

 

איך נפלו גיבורים.

 


אחרי כל מה שנכתב כאן,זה עדין ההספד היחיד שאני יכול לכתוב אותו בלב שלם.

 

wish you were here-pink floyd

 

So, so you think you can tell heaven from hell

Blue skies from pain

Can you tell a green field from a cold steel rail?

A smile from a veil

Do you think you can tell?

 

And did they dot you to trade your heroes for ghosts?

Hot ashes for trees?

Hot air from a cool breeze?

Cold comfort for change?

Did you exchange a walk on part in the war for a lead role in a cage?

 

How I wish, how I wish you were here

We are just two lost souls swimming in a fish bowl, year after year

Running over the same old ground

What have we found?

The same old fears

Wish you were here

 

נכתב על ידי , 14/7/2006 22:23  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 37

ICQ: 179616203 

תמונה




43,293

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmiki_mmx אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על miki_mmx ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)