though life is rough life is tough and all I can do is laugh

שבוע אחרון של חופש.

אז ככה,קניתי המון המון המון נעלים(כל המון=זוג נעלים)

מכאן,שקניתי שלוש זוגות.

נעלים גבוהות של היי-טק,שזה מאוד דומה לנעל צבאית ואפילו יש בנות שקונות את זה כנעל הצבארית שלהן,רק הגירסא הברית הקשוחה,והמגניבה בהחלט.

נעלים של קטרפילר,יחסית נמוכות למה שאני רגיל,אבל הן מוי נוחות,שזה מה שחשוב

ונעלי ספורט,שנראה איזה שימוש נוכל לעשות בהן בבסיס.

באותה הזדמנות של קניית נעלים קניתי עוד כמה ביגוד לעבודה ובלי קשר,וציוד הגיינה לקראת החזרה הקרבה לבסיס.

אמא קנתה לפני שבוע איזה מברשת שיניים מוזרה,שרוטטת,מסיבה לא מוזרה,בדיוק כמו הסכיני גילוח החדשים של ג'ילט,רק שבמקום לגלח את עצמך,עכשיו אתה יכול להינות מהחויה של לצחצח שיניים בויברטור.אחרי ניסיון אחד החלטתי לותר וחזרתי למברשת הרגילה שלי.

יום חמישי,בזמן ציד הקניות,התקשרו מהעבודה ורצו שאני אעבוד בראשון,אחרי שכבר תיכננתי על יום חופש לפני אילת,בהתחלה אמרו לי שרוצים אותי בשביל לאבטח תצוגת אופנה,ועל זה אמרתי שאני מוכן.

ואז חבי הזונה דפקה אותי והכניסו אותי לעוד יום בספארי,שואה.

אז מחר ספארי.

ומיום שני עד יום חמישי ככל הנראה,אני אהיה באילת.

פרטים על תהליך העבודה יתנו לי מחר ואם הוא מגניב,אז אני אדאג לפרסם אותו כאן:)

אתמול הייתה מסיבת יומולדת של דנה,בניתי על להיות במסיבה ואז לנסוע להופעה של קטטר,אבל ליאו עשה קטע מסריח,וילדותי להחריד,אז החלטתי לוותר.אני יודע שזה לא אומר לכם כלום,אבל אני צריך להוציא משקעים החוצה.

חמישי,לכשאחזור,יש לי ישיבת סגל ואז להיות בבית בסופ"ש,אלא אם כן אני אחליט להתחיל לנדוד.

יום ראשון הבא,אני כבר על הרכבות לצפון,לא,לא התגעגעתי לזה,למקרה שתהינו.

מרחף.

see ya on the flip side

חזרתי הביתה,מוצף ברצון בוער לכתוב,לא לכם,אלא לאחותי.

בתקוה לגשר על התהום הקטנה שנוצרה בדרך לקראת הסוף.

דינה,אני אוהב אותך.

"דם קורא לדם" ואין דבר חזק יותר ממנו.

את יודעת את זה,אני יודע את זה,זה מה שחשוב.

כולם לוקחים את הטיסה הזאת בצורה קשה כל כך.

"מיקי,כשתגדל,תלמד טוב,ותטוס מפה" היו אומרים לי ההורים שלי.

אז הנה,אחותי למדה טוס,וטסה מפה,ואני אתייחס לזה בצורה האופטימית ביותר שאוכל.

אז אני אמשיך לזמזם את השיר שמככב בכותרת.

ועוד כמה,שיקושרו בדרך.

אז:

All my bags are packed, I'm ready to go,
I'm standing here outside the door
I hate to wake you up to say goodbye
But the dawn is breakin', it's early morn',
The Taxi's waitin', he's blown his horn
Already I'm so lonesome I could die

So kiss me and smile for me
Tell me that you'll wait for me
Hold me like you'll never let me go

Cause I'm leaving on a jet plane,
Don't know when I'll be back again
Oh babe, I hate to go

There's so many times I've let you down
So many times I've played around
I tell you now they don't mean a thing
Every place I go I'll think of you
Every song I sing I'll sing for you
When I come back I'll bring your wedding ring

So kiss me and smile for me
Tell me that you'll wait for me
Hold me like you'll never let me go

'Cause I'm leaving on a jet plane,
Don't know when I'll be back again
Oh babe, I hate to go

Now the time has come to leave you
One more time let me kiss you
Close your eyes, I'll be on my way
Dream about the days to come
When I won't have to leave alone
About the times I won't have to say

Oh, kiss me and smile for me
Tell me that you'll wait for me
Hold me like you'll never let me go

'Cause I'm leaving on a jet plane,
Don't know when I'll be back again
Oh babe, I hate to go

Well I'm leaving on a jetplane
Don't know when I'll be back again
Oh babe, I hate to go

(Slightly Stoopid Lyrics - Leaving On A Jetplane)

ועכשיו,עוד סיבה למה השיר הזה הוא כל כך חשוב.

So, so you think you can tell
Heaven from Hell
Blue skies from pain
Can you tell a green field
From a cold steel rail
A smile from a veil
Do you think you can tell
Did they get you to trade
Your heroes for ghosts
Hot ashes for trees
Hot air for a cool breeze
Cold comfort for change
Did you exchange
A walk on part in the war
For a lead role in a cage

How I wish
How I wish you were here
We're just two lost souls swimming in a fish bowl
Year after year
Running over the same old ground
What have we found
The same old fears
Wish you were here

(pink floyd-wish you were here)

עד אז.

אני נוסע לנתב"ג.

ככל שהזמן לטיסה של אחותי מצטמצם.

רף העצבים שלי בסביבת הבית עולה.

הפרנויה של אמא.

סידור כל סדר היום שלך מחדש רק כדי שזה יתאים לצרכים שלה.

אז אותה לא תראו 4 שנים בלייב ורק בסקייפ

ואותי תראו במשך שנה אחת לשבוע.

ואז ב4 שנים הקרובות אולי פעם בחודש.

איך זה שפתאום,הכל מקבל התייחסות שונה.

ככל שהזמן לטיסה מצטמצם.

אני מנסה לצמצם שהות בבית.

באמת,מה הטעם

שאמא תחטוף התקף שבץ על זה שאני מנסה למכור כמה ספרי תורה.

כאילו,בואי נהיה שניה כנים עם עצמנו,לא נגעתי בהם בערך מהבר מצוה,הם אפילו לא בבית,אלא זרוקים איפשהוא בעליית הגג.

אבל כשאני מדבר על למכור אותם,היא מתחילה לתקוף כאילו שהצעתי למכור את הבית בערך.

"זה חלק אינטגרלי מפה"(היא לא אמרה אינטגרלי,אני לא מאמין שהיא תדע מילים שכאלו)

איך זה יכול להיות חלק אינטגרלי אם לא ראינו,שמענו או שמנו לב לזה ב7 שנים שעברו מאז?

"אולי באותה הזדמנות,תמכור גם את המיטה,הארון השידה,המחשב"

"וואלה,אבל את יודעת מה,בכל אלו,משתמשים! ובזה,זה נשאר זרוק שם,אז למי אכפת"

הייתי יכול לממן לעצמי את הvision m מהכסף הזה.

אם בכסף עסקנן,המצב לא נראה מזהיר במיוחד,אם אני אצליח לעבוד כמו שאני רוצה לעבוד השבוע,בהתחשב במגבלות שיש לי,אז אני בתקוה אצליח לעשות 2000 שקל עד סוף השבוע.

מה שישאיר לי את שלושת ימי פסטיבל הג'אז להשלים הכנסות ללפחות 2500,וככה ביחד עם ה1200 של החודשים שעברו לסגור את החופש יפה עם מצלמה.

מחר אני בתקוה אלך למכור את הג'ורדנים שלי,ככה שאם יתמזל מזלי אני אוכל למכור המון ספרים שאני לא רוצה ולהגיע אולי לסכום של 500 שקל,בערך,בתקוה.

ואם עוד לא מחר,אז מחרותים(או ברביעי)

באמת שמתחיל להימאס עלי.

"אמא,אני רוצה לשנות את העיצוב של החדר"

"אולי אחרי שדינה תטוס"

"אמא,אני רוצה X"

"אולי אחרי שדינה תטוס"

"אמא,אני רוצה לאכול"

"אולי אחרי שדינה תטוס."

באמת שנמאס,כאילו,הם בוכים על זה שהבת שלהם טסה ללמוד 4 שנים בחו"ל.כשהיא באה לבקר שנה הבאה.

הבן שלכם חתם לחיות 7 שנים מחוץ לבית,בארץ אומנם,אבל עדין.

וכל מה שהיה לכם להגיד זה..אה,בעצם שומדבר.

מספיק.

מספיק.

מספיק.

חשבתי שהתבגרתי מספיק בשביל להתעלות על זה.

מתברר שלא.

מספיק

מספיק

מספיק

ודי.