לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

though life is rough life is tough and all I can do is laugh

אין גורל אחר מזה שאנחנו יוצרים לעצמנו

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2006

THE TRIAL


 

Good morning, Worm your honor.

 The crown will plainly show The prisoner who now stands before you Was caught red-handed showing feelings

 Showing feelings of an almost human nature;

 This will not do.

 

יום ראשון,ה- 10 לחודש,חזרתי לבסיס,בשעה 11 וחצי,במקום בעשר ועשרים, הייתי צריך להפקיד משכורת שמנה:)3200 שקל בחשבון זה מראה מעורר יראה.

אחרי שיחה עם ההורים בשבת דחיתי את הקניה של המצלמה ליום שלישי,כדי שהכסף יכנס באמת ולא על הנייר,ונסעתי לבסיס,פלסטר על העגיל והכל בסדר.

נכנסתי לדבר עם המדריך,כשהוא זרק לי את השאלה האם יש לי עגיל מתחת לפסלטר הזה,בפעם המיליון ואחר,אחרי ששבוע שעבר,ציינתי בפניו שאין לי עגיל באותה נימה שמישהו שחתכו לו את הרגל יאמר למישהו שלא כואב לו.

החלטתי להגיד את האמת,טעות פטאלית,כי המדריך החליט שבגדתי באמונו.ובאמון העולם כולו,והוריד אותי מ"דרגתי הנחשקת" בתור חניך תורן.ושלח אותי לכיתה,חשבתי שבזה נגמר הסיפור..

 

Call the schoolmaster!

 I always said he'd come to no good In the end your honor.

 If they'd let me have my way I could Have flayed him into shape.

 But my hands were tied,

The bleeding hearts and artists Let him get away with murder.

 Let me hammer him today?

 

שיעורים של משה ברק מוציאים ממני את הגרוע ביותר שלי.

שיעורי מתמטיקה מוציאים ממני את שעות השינה הטובות שלי.

שיעורי תק"מ,ספרתית,תקבילית,אשמ"ה, כל דבר אחר שאני לומד מוציא ממני את היאושים הגדולים שלי.

ובאופן כללי,הלימודים בקאנטים(למחזר את בדיחת הקוואנטים?)

חוץ מהפרויקט,שנראה שלוקח את אותו הרעיון כמו הפרויקט באומנו ויגרום לי להשקיע את כולי בו כדי שאני אהיה מרוצה מזה.

 

Just five minutes,

 Worm your honor,

 Him and Me, alone.

 

 

"בטבעת דובדבן גומי זאת,אני מקדש אותך כאישתי"

נאמר על ידי,לפני..אני מאמין שלוש שנים כבר אולי ארבע.וחתונה נוספת התרחשה בזמן שאני הייתי תקוע בבסיס בשבת.הקשורה למשפחתה של..אשתי,אני מניח

שכל הנראה בזכותה הצלחתי למשוך את השבועים האלו.

אז לכן,מוזכרת כאן,בחיבה ואהבה מרובה,על תמיכה,שעות של הנאה,וחשבון טלפון מנופח.

טלי.אמן אמן אמן.

 

Baaaaaaaaaabe!

 Come to mother baby,

 let me hold you In my arms.

 M'lud I never wanted him

 to Get in any trouble.

 Why'd he ever have to leave me?

Worm, your honor, let me take him home.

 

"אמ...אמא?אני קיבלתי עונש להישאר שבת על העגיל"

"אמ...אוקי,אם ככה אז ככה,אנחנו נבוא לבקר יום שבת להביא לך דברים.

 

יום שבת,ה- 16 לחודש,אחד וקצת בצהרים,וההורים שלי עומדים בש.ג. לא יכולים להיכנס,ואני לא יכול לצאת בגלל שהשער נעול,אז כמו אסיר טוב,דיברנו מבעד לסורגים,אוכל של אמא,ושלל דברים.

שעתים וחצי נסיעה לכל כיוון,רק כדי לדבר איתי לכל היותר חצי שעה,זה סימן שההורים שלך אוהבים אותך.

וכן,אני יודע שהם אוהבים אותי,וכן,אני אוהב אותם.ולא,לא רק בגלל זה שהם מביאים לי אוכל.

 

Crazy,

 Over the rainbow, I am crazy,

 Bars in the window.

 There must have been a door there in the wall

 When I came in.

 Crazy, over the rainbow,

 he is crazy.

 

"תראו אותי,אני צב נינג'ה " אחרי שלבשתי את החגורה שלי על המצח

 

"מיקי,למה אתה פה? ”

"כי יש לי בעיות בכליות"

או בקיצור,טירוף,כולל,מוחלט,ובלתי נגמר

 

"המורה? יש לך חוט דיג?”

"למה אתה צריך חוט דיג?”

"אני צריך לשים אותו בגבה"

"למה אתה צריך לשים חוג דיג בגבה?”

"כדי לדוג עם הגבה!!!”

 

כאמור, מוחלט,סופי ובלתי ניתן לעירעור.

 

The evidence before the court is Incontrivertable,

 there's no need for The jury to retire.

 In all my years of judging

 I have never heard before

 Of someone more deserving Of the full penaltie of law.

 The way you made them suffer,

 Your exquisite wife and mother,

 Fills me with the urge to defecate!

 

"Hey Judge! Shit on him!"

Since,

 my friend,

 you have revealed your Deepest fear,

 I sentence you to be exposed before Your peers.

 Tear down the wall!

 

"תוריד את כל הסיכות שלך,שים כומתה על הראש,תהיה מוכן למשפט.אל תדבר אלא אם יפנו אליך,תצדיע בכניסה,ואם אתה יוצא זכאי,אז תצדיע ביציאה,אם לא,אז פשוט תצא.מבין?”

"מבין"בטון לא טון.

עם סיכות ועגילים בכיסים

נכנסתי למשרד של מפקד ג"ף,שולחן מהגוני מפריד ביני ובינו,ועדיף שככה,כי בשלב מסוים התפתטי להכניס לבן זונה מכות.

הוא קישקש הרבה,על שקרים למפקדים,פאקים באמינות,ושלל סיסמאות שחיל האויר אוהב להגיד לעצמו,לפני שהוא מפסיד מלחמות,לפני שהוא אונס קטינות,אבל לא בזמנים כאלו.

 

נשפטתי על זה ששיקרתי למפקד בכיר,כולם עושים מזה כזה סיפור,אני באמת שלא מבין למה,זה לא שהוא שאל אותי אם הרגתי חתולים,או הרבצתי למפקד שלי,בסך הכל שמרתי לעצמי את המידע בנוגע לעגיל שלי בגבה,לא משהו שיכול להרוג מישהו,נכון?

אבל לו,לו יש אמות מוסר אחרות"וכשתצטרך לחתום על מטוס?ועל חיים של טייס?זה לא שווה בעייניך?אין שומדבר?” בקיצור,לקח טיפה קשה.

"אתה מקבל ריתוק ל11 יום,עד ראש השנה,וזה רק כי אני לא רוצה להרוס לך את החג,אחרת הייתי נותן לך 21.”

 

ריתוק אומר,שבשש ארבעים,אחד ארבעים וחמש,ארבע,שש וחצי בערב,שבע בערב,שמונה, תשע, עשר בלילה,צריך להיות במדים ולהחתים את אחד המדריכים,כולל בשבתות ושיט,כמובן שחיבשנו פה ושם,והשבת שלי הייתה מאוד קשה בתחלופה בין שלושת החדרים,אחד היה עם מזגן,שולחן ביליארד ויס,אחד היה עם מאוורירים ודיוידי,ואחד החדר שלי,שהוא בסיס הבית,שחוזרים אליו.

עכשיו יום שלישי,מחר זה היום האחרון של הסבל הזה,ואני רוצה הביתה.

 

Stop!

 I wanna go home

 Take off this uniform And leave the show

. But I'm waiting in this cell Because I have to know.

 Have I been guilty all this time?

 

כל יום,משש וחצי בבוקר ועד עשר בלילה,הייתי על מדים,אם זה היה שנה שעברה,עם הציפורן החודרנית שלי,לא הייתי שורד דבר כזה,עכשיו,לא רק שאני שורד את זה בסבבה שלי,את השבוע האחרון העברתי כשבעשר בלילה,הייתי יורד ממדים,לובש בגדי ספורט ויוצא להליכה של 4 קילומטר במסלול,שכללה ריצות רנדומליות,מה שהוביל למצב שלא קרב מאז אני מאמין שחר הקיום שלי,שבו בשבוע אחד,הלכתי 10 קילומטר במהלך השבוע ורצתי ארבע

 

אומרים שריצה מנקה את הריאות,בטכני,אם כבר,זה מלכלך אותן יותר

אבל לא נורא,זה המחיר שצריך לשלם,לא?

 

Home,

 home again.

 I like to be here when I can.

 When I come home cold and tired

 It's good to warm my bones beside the fire.

 Far away across the field

 The tolling of the iron bell

 Calls the faithful to their knees

 To hear the softly spoken magic spells.

 

ועכשיו,כותב מהבית

אוויר קריר של בית,מחשב ומקלדת מוכרת ורגילה,מוזיקה וטלויזיה,הכל פה,כמו שצריך.

בסוף יצאתי ביום חמישי בבוקר מהבסיס,נסעתי לתל אביב,גיליתי שיש לי זמן עד האוטובוס,אז הלכתי להוציא כסף,3500 שקל,מתברר שזה טיפה מסובך להוציא 3500 שקל,אבל אפשרי,נסעתי חזרה לעזריאלי.

 

וול,אלו מכם שכבר מכירים יכולים להבין מה קרה הלאה,קניתי את הבייבי החדשה.

המצלמה החדשה שלי כאן,והיד שלי מושחזת מתמיד.

ושוב אני אפנה בזעקה נואשת לבנות המין היפה,שאוהבות שצלמים מיומנים יצלמו אותן,פנו אלי! אני בחור מגניב.

 

 

אני לא חושב כמו שצריך,לא מאופס,אבל הפוסט הזה כתוב וגמור,אני חושב.

 

חוץ מזה:

http://www.fujifilm.co.uk/digital/cameras/s9500/promotion/movie_holder.php

 

שתבינו למה הבייבי החדשה שלי מושלמת.

 

ובנימה מאושרת ובייתית זאת,חג שמח

נכתב על ידי , 22/9/2006 13:44  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שגרה ותת שגרה.


אני פשוט משחזר את עצמי,מפוסטים שנכתבו בתחילת שנה שעברה.

 

דבר ראשון,שלא הספקתי לציין החל מתחילת החודש,זה הפזמולדת ישראבלוג שיש לי.

והרשו לי לברך את עצמי על תחילת השנה השלישית שלי,התחיל בתחילת כיתה י"ב,יסתיים,בעתיד הרחוק מאוד,בתקוה.

 

בנסוף,חגיגות לבני,השותף לחדר,על היומולדת ביום שני

ולדניאל ליבר,שחגג ביום ראשון.

הוריי הוריי הורי..

 

 

למה הבלוג הזה נראה כמו לוח מודעות,או משהו?

 

אולי עדיף ככה,חייכני וקופצני מבדרך כלל.

למרות העובדה שהנושא עצמו לא משהו,ונכתב בעבר.

שגרה.

שגרה צבאית זה מעיק.

חשבתי שהם יתנו לנו טיפה יותר זמן לתרגל את זה,אבל הם החליטו להיכנס בנו במלוא הקיטור.

 

בעצם,אני לא במוד לכתוב פוסט,אז בואו פשוט נהיה כמו גלגלצ וניתן דיווחים מהשטח.

 

*מחר,או בעצם היום,אני עולה למשרדי החברה שלי,מוסר להם את הביגוד שקיבלתי במהלך הזמן שעבדתי בחופש,מקבל את תלוש המשכורת,ויוצא משם לזמן הקרוב.

התפטרתי ביום רביעי,עקב הרצון שלי להשקיע את הסופשים שלי בלנוח מלימודים וממחויבויות שכוללות אחריות להמון אנשים(כמו,משחקי כדורגל)

*אחרי שאני אעשה את זה,אני אגיע לעזריאלי,ואקנה את המצלמה החדשה שלי,שלאחר שתיקנה,אני אוכל לפרסם את השם והמפרט הטכני של הבייבי בלי בעיה.

הבעיה היחידה תהיה שאני אצטרך לקחת אותה לבסיס,אבל אני חושב שיש לי דרך לטפל בזה,ואני אאלץ לקחת אותה בל מקרה.

 

אני מתחיל לרוץ השבוע,בתקוה.

אני מופיע בסוף החודש,מתברר,מה שאומר,בחזרה לחזרות.

 

לא,באמת שאין מוזה לכתוב,כנראה הוצאתי את כל הדברים החשובים במהלך השבוע ועכשיו אין לי כוח לטעון את עצמי לזה שוב,אולי הייתי צריך לכתוב בחמישי או משהו.

עכשיו אני רוצה לראות טיפה טלויזיה,לשמוע הללויה,ולחתום את השבוע הראשון בטכני.

 

 

זהו.יומולדת שמח לדניאל.

 

 

*אה,נ.ב,ההרשמה למתנדבי אייקון החלה.

לכו בהמוניכם!

 

http://www.icon.org.il/2006/welcome/

 

והוו,אייקון!(עוד חודש!)

 

 

נ.ב.ב-חבל,זאת כותרת ממש טובה,צפו לשחזור.

printf('gooday')

נכתב על ידי , 10/9/2006 01:22  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נכתב בבסיס.


*יום שני היה לי צורך נוראי לכתוב,אז תודותיי לאילן שהשאיל לי את הלפטופ שלו ונתן לי לרגע להרגיש כמו הזאתי מסקס והעיר הגדולה או כמו סתם איזה מישהו שכותב למחייתו,היה מפנק.*

 

*הערה נוספת:יבוא משהו כמו שצריך מחרותיים כנראה.*

 

*התווסף ב00:35

פינגווינים!: http://www.deviantart.com/deviation/39426741/

תהנו:)*

 

 

אני שונא אי צדק.

אני מוקיר צדק,עבודה קשה,יושר,כל הדברים האלו שקומוניסטים אוהבים.

 

אני משתגע מחוסר צדק,חוסר צדק,צרות עין וטיפשות,דברים שיכולים לשגע אותי ברמות שאי אפשר לתאר.

 

צבא,צבא הוא ממסד מצוין שמביע את כל הדברים שאני שונא בעולם.

 

אירע היום מקרה,מקרה שמוביל לזה שעכשיו אמצע השבוע,והאצבעות של מטופפות על המקלדת בגלל שאני לא יכול לסבול יותר את כל החרא שאוכל אותנו פה.

 

אני שומע תלונות מכל כיוון אפשרי,על ביצפר,וחזרה לשגרה.

לחזור לבסיס היה בערך כמו לחזור מסופש ארוך,הקיום אותו הדבר,הלימודים ממשיכים מאותו מקום,ומשה ברק,ה"פרופסר" המטורף עדין משפיע על כל צורת הקיום הנוכחית שלנו.

השוני היחיד הוא שעכשיו יכולים לזיין אותנו יותר,ואנחנו צכירים לבלוע ולהגיד תודה.

אז אתמול הם החליטו לעשות לנו מסדר,אבל עזבו אתכם מסדר,אני רגיל למסדרים,ולמה שהולך במהלכם.

 

היום הייתה אחת הדוגמאות המופלאות לצרות העין הצבאית.

נעלמנו מהכיתה לשלו שעות בערך,היה לנו כמה דברים לעשות כמו ללמוד במקום אחר,לפני שיצאנו,ניקינו את הכיתה,ניקוי בסיסי,אבל עדין נקי מספיק כדי שלא יעשו לנו בעיות.

 

שלוש שעות אחרי שיצאנו מהכיתה,המדריך מרים אלי טלפון ואומר שבארבע אנחנו צריכים להיות בכיתה,על מדים,בלה בלה בלה..

מגיעים בארבע,והמדריך החליט להרצות לנו על זה שהכיתה הייתה מלוכלכת ושאנחנו ליכלכנו אותה,ועכשיו בתור עונש שהכיתה הייתה כל כך מלוכלכת שהיא "עשתה לו שחור בעיינים".

 

אחרי בירור קצר,הגעתי למסקנה שמישהו נכנס לכיתה בזמן שלא היינו ולכלך אותה,עם עדויות ושטויות בלאגנים.

 

הלכתי למדריך,בתקווה לקבל צדק,ושיבטלו לנו את העונש,אבל כמובן,המפקדים שלי לא יכולים להודות בטעות שלהם,לא בפני עצמם ולא בפני אנשים אחרים

אז הוא דחה את כל מה שהראתי לו והתכנס לקטנוניות עילגת ומטופשת

מקום נחלתם של מחוסרי היכולת וחסרי עמוד השדרה.

 

השעה עשרה לתשע,רצף האירועים הסתיים בערך בשש ועשרים,אז הספקתי כבר להוציא את כל העצבים שלי החוצה על דברים אחרים ולהירגע,אז הכתיבה לא מספקת כמו שהיא הייתה אמורה להיות לפני שעתיים וחצי,ועם זאת,מספק בצורה מסוימת,אני צריך לפטופ כזה שיהיה לי,עזבו אינטרנט ושטויות,אני צריך משהו כדי שאני אוכל לכתוב בלי קשר.

 

 

ברמה הכללית,פתאום כל כך רע במקום הזה,אתה נזכר הכל החרא שלא היית צריך לאכול כשהיית חופשי,ופתאום,להתרגל לקבל חרא מאנשים שבמצב רגיל היית מאכיל אותם חרא בלי לחשוב פעמיים,זה מבאס,יום יבוא ויעשו רפורמות בצבא,ואנשים יוכלו לפקד על אנשים רק אם יהיה להם יכולות אישיות מסוימות,נגיד כמו..שכל,זה יכול להיות יעיל לפעמים.

ודי,גם מתחיל עמוד שני,וגם זה לא המחשב שלי,בתקוה שזה ישמר עד שאני אחזור לבית ואז אני אוכל לכתוב כמו שצריך.

נכתב על ידי , 7/9/2006 23:57  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חוזרים למסלול.


מוצ"ש.

ברקע טלויזיה או רדיו.

תיק גב על המיטה

חולצות לבנות

בוקסרים שחורים

גרביים

מדים

מגבות

כלי גילוח

הכל מתארגן במעיין בלאגן מסוים בתוך התיק.

תחושת חוסר אונים ויאוש אין סופי שמתפשטות כמו תמיד במעלה הגוף והגרון.

לדעת שלמרות שתלך לישון בשתים וחצי,מחר בבוקר בשש ועשרים אתה תקום.

גרביים.

מכנס בז'

מכנס לתוך הגרביים ואותם לתוך הנעלים.

חולצה לבנה,חולצת מדים,ביחד לתוך המכנס,מתחת לחגורה,כומתה על כתף שמאל

תיק על הגב ולצאת לדרך,

לחזור לדרכים הצפוניות הקבועות,שאלוהים יודע עד כמה הן השתנו מאז המלחמה.

להיכנס עוד פעם לבסיס,אחרי שהצלחת לברוח לתקופה כל כך ארוכה.

 

חוזרים בחזרה לשנת הלימודים,זה תמיד מוזר להרגיש את זה,ההתחלה של הלימודים,יום ראשון בטח יהיו שיחות עם מפקדים ושלל דברים אחרים,השלמות מהחופש,ואתה לא יכול שלא לתהות,מה באמת עשיתי החופש?

עבדתי הרבה,לא נחתי בכלל.

קרעתי את התחת"בשביל מה?"

חלומות,אבל אף אחד בבסיס לא יבין כשתגיד לו שעבדת בשביל חלום.

היום אבא שאל אותי מה אני רוצה. "לפטופ,ומכונית" כל השאר כבר יש לי,או בדרך.

מצחיק שכל דבר משמעותי בחיים השגתי בעצמי,מצחיק,או עצוב,או אולי קצת משניהם,אבל משמעותי מספיק בשביל להיות הכל.

 

ועכשיו,צריך לארוז את הכל,את הבגדים,וכלי הרחצה,ומחר,ביחד עם המדים,ללבוש את המסכה הצבאית,פנים חתומות,עמידה זקופה,"הקשב המפקד" "כן המפקד"

חיילים אנחנו,או לפחות מתיימרים להיות,אחרי המלחמה הזאת אתה לא באמת רוצה להיות חייל.

וגם אני לא חייל באמת,רק משחק בזה.

שוחרים אנחנו,בשנתי השניה והאחרונה.

שתעבור מהר,האה?

 

אני רוצה עוד חודש וחצי חופש,ככה,בשביל לסדר את עצמי עד הסוף.

אבל הפער בין הרוצה לקיים הוא גדול מתמיד.מעניין איך זה יהיה לחזור.

 

ואפילו ההפוגה הקבועה של ההללויה ב2 בלילה נגזלה ממני בגלל מחוה לשלום חנוך,או משהו,אז הלילה לא יהיה לי הללויה,ואני אצא לבסיס בראש טרוד.

 

אני צריך להוריד את השיר הזה כבר,אבל,עכשיו,אחרי שהמערכת של המחשב קרסה,אז אי אפשר לדעת מה יש פה ומה אין.

נקוה לטוב.

 

 

 

לכל אלו שחוזרים לספסל,בין אם זה לשנה אחרונה,ובין אם זה לתחילה חדשה.

תנצלו את הזמן.

נכתב על ידי , 2/9/2006 23:17  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 37

ICQ: 179616203 

תמונה




43,293

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmiki_mmx אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על miki_mmx ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)