החיים ע"פ אדוי

"לא יכולתי לעשות עם זה כלום,אתה שומע?"  את שומעת?

נימאס לי מזה ונימאס לי ממך ומהעבודה המזדיינת הזאת. ומהאדישות המטומטמת שלך.

בנובמבר אני חוגגת שנה בקיטריינג ולא קל לי לומר שזה ממש לא חגיגה,הגעת כולה חודשיים לפני ועכשיו את המנהלת שלי.

מנהלת,פחח אין מצב שבעולם שאני אקשיב לך. ולא בגלל שאת לא טובה,זה ממש לא קשור. כי וואלה אני נותנת לך את הקרדיט ומסירה בפניך כל כובע שתבחרי. מה קרה לנו,תגידי? קודם היינו מלצריות ואח"כ חברות ואז איפשהו בדרך הכל השתבש..

את מראה לי פרצוף אחד כשאת קמה ופרצוף אחר כשאת נופלת,לפעמיים הייתי רוצה שפשוט תשבי. לא נימאס לך לשחק את תפקיד המנהלת שרודפת אחרינו לאורך המסדרון כל האירוע? ואז כשהכל נגמר,את מתנהגת כרגיל ויושבת איתנו על סיגריה כאילו הכל אותו הדבר..

הייתי צריכה להקשיב לצליל מההתחלה, היא הביאה אותי לפני כשנה לעבודה ועוד לפני שנכנסתי היא הביטה בי ואמרה "הן לא חברות שלך,הן רק עובדות איתך".."שלא תטעי". היא אמרה לי. איזו טעות..

אולי זה לא יישמע הכי צנוע בעולם אבל את ואני יודעות מי המלצרית הטובה וזה החמיא לי נורא שבהתחלה היו לי כינויים מצחיקים שקשורים לעבודה כמו: מלצרית-שפיץ ,סוס ואדי. זה לא שרציתי את התפקיד שלך,כי לא רציתי. התפלאתי עלייך על שהסכמת. אולי בגלל שתמיד צחקנו על כל מי שהיה וניסה ונכשל וקשה לי לומר זאת,אבל אני לא רוצה להיות שם כשתיפלי בין הכיסאות. כי אני יודעת למי אח"כ תלכי לבכות.

אז עכשיו אני בורחת ממך ומציפה אותך תירוצים למה אני לא יכולה לעבוד יותר. כשאמרתי לך בשיחה האחרונה שיש לי אימונים,שנייה לפני שניתקת אמרת בזילזול: "מי צריך אימונים בכלל?" . אני צריכה . וגם אם זה רק כדי להתרחק ממך,אני אעדיף כל אימון על עוד אירוע איתך.

אני יודעת שמתישהו את תעלי עליי ותגלי שחזרתי למקום העבודה הקודם שלי. לחור הזה שמזלזל בי ובכל מלצרית פשוטה אחרת,אבל את חייבת להבין. לא יכולתי לעשות עם זה כלום,את שומעת? מתי תשמעי? .. בבקשה תשמעי. אני יודעת שאת שומעת.