לאדע למה חזרו לי געגועים.. אני מניח שזה רגעי.
אני בנאדם שהולך אחרי ההגיון, זה גם מסביר את היתנהלות הפרידות שלי... אני צריך לדעת כל דבר למה קרה ומה הסיבות.
אני כ"כ מיתפדח מזה שחזר אלי הגעגוע, שאני מתבייש שזה בה ממני.
הייתי רוצה שזה יהיה אחד אחר, להיסתכל מהצד בחיוך מלגלג ולהגיד לעצמי - "איזה פטתי".
למרות הכל, כזה אני.
ואני מודע לזה..
ואין סיבה אחת טובה שאני אחזור להיתגעגע!
כולה הייתה זיוף, היא לא הייתה אמיתית..
אם אני מיתגעגע למשהו זה למקום שהיא מילאה לי בחיים, שלא חשבתי שיהיה לי כ"כ ריק.
ל"תפקיד" שהיא שיחקה אותו, כי זו לא הייתה היא, גם כשהיא מאד אהבה אותי והראתה את זה..
כשמכירים אדם מזויות שונות מבינים, בדיעבד, שמה שהיה הוא לא בהכרח מה שחשבנו שהיה.
וכן זכור לי שמה שמשך אותי אצלה בהתחלה הוא האופטימיות, הקלילות... אחרי כמה קשרים כשהצד השני פסימי אפשר לומר.. זה ממש היה אוצר בשבילי!
וכן.. עכשיו , בדיעבד, אני מבין שזו לא אופטימיות או קלילות.. זו מסכנה ובריחה.
היא פשוט לא יכולה או לא רוצה (או גם וגם) להיתמודד!
זה הזמן להפסיק ולחפור במה היה ומה היא.
הבנתי כבר שזה לא מה שחשבתי, עכשיו הגיע הזמן לעבוד על עצמי קצת!
האוטובוס הראשון כבר עבר לי מיתחת לחלון.. וזה הסימן שלי ללכת לישון (ממש לא בכוונה החרוז הזה, אני מרגיש כאילו אני כותב חמשיר =\ )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
