כינוי:
בן: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2010
אומרים שתמיד חשוך לפני עלות השחר .... כניראה שגם אחריו.
לא הייתי אומר שזו תקופה חרא אבל בהחלט חסר משו..
העניינים המרכזיים סובבים סביב אופנוע ובחורה, פחות או יותר.
האופנוע מושבת במוסך בלי מנוע..
ידעתי שיהיו עליו הוצאות גדולות, אבל לא תיראתי לעצמי שהן יגיעו כ"כ מהר. בקושי הספקתי להנות ממנו.
עכשיו אני שובר את הראש איך להחזיר אותו לחיים. וזה כ"כ מתסכל שאי אפשר להבין אפילו , הרגשתי הכי חיי בעולם כשהבאתי אותו.
היו לי כ"כ הרבה תיכנונים לטיולים, כל שבוע חכיתי לשישי.. לטייל!!!
ועכשיו1? זה ניהיה סתם יום חופש מהעבודה.
אני נילחם בעצמי שלא להישבר ולהיתבאס.
וזה קשה מאד, שבחדר יושב לי הציוד מול העניים ומחכה לרכיבה הבאה, כשאני רואה כל הזמן טרקטורונים ואופנועים יוצאים מהיער מאובקים ובמיוחד כשאני עובד על אופנוע.
אומנם טוסטוס של הפיצה, אבל עדיין.
זה אולי מסביר את מספר הפעמים שאני מיתרקס איתו בזמן האחרון, אני מיתנהג איתו כאילו הוא היה האופנוע שלי.. והוא מצידו לא מסכים.
זה העניין הפחות כואב, אני יודע שזה רק עניין של זמן עד שאני אחזור לשטח.
הבעיה היותר גדולה היא עם הבחורה.
פעם ראשונה שאני כותב על כל העניין ואולי זה טוב, כי אני לא מרגיש שאני יכול לדבר עם מישהו על כל העניין בפתיחות כמו שאני רוצה, אולי רק עם ההורים. וגם לזה אין לי זמן =\
כוסעומו אני אשפוך הכל בלי צנזורה. מספיק אכלתי בזמן האחרון חרא מכל ההסתרות האלו והחלקי דברים..
הכרתי אותה לפני חודש ומשו בערך.. היא אחת הידידות שלי אחי.
כן כן קטנה ממני ב5 שנים, אבל לזה אני רגיל כבר (הפטיש שלי זה תלמידות - זה מה שאני אומר למי ששואל במבט מופתע, והציניות וההומור שוברים את הקרח שנוצר סביב עניין הגיל).
כמו הרבה חברים של אחי \ אנשים בחתך גיל הזה.. אנחנו חברים בפיסבוק. משם בעצם התחיל הדיבור בנינו.
כשהיא הייתה באה לאחי לא היינו ניתקלים אחד בשניה כ"כ.
הפעם היחידה שיצא לנו לדבר פנים מול פנים, הייתה באחת הפעמים שהיא ישבה עם אחי וחבר שלו בזולה..
אני בדיוק באתי אחרי העבודה (כולי נירגש בחיפושים אחרי עגלה לאופנוע - זה היה לפני שקניתי אותו),
מפה לשם אבא שלי סינג'ר אותי ואת אחי לפרק איזו שידה מיתפרקת ולהוריד אותה לחדר פחים.
עד אז לא ממש התיחסתי לנוכחותה.. של הבחורה.
בין הנגלות למטה אני והיא נישארנו לבד בגג כשאני מנסה לפרק את שאריות השידה והיא מחפשת במה לעזור.. שם התחיל להישבר הקרח בנינו.
החלפנו כמה מילים..
אחרי שסיימנו ביקשתי מאחי שישב איתי על סגריה מיתחת לבית, הוא וחבר שלו לא היתלהבו ועלו הביתה, שוב אני והיא לבד.. היא הוציאה סיגריה וישבנו מיתחת לבית לעשן.
אני היתלוננתי כרגלי.. והיא צחקה, כעיקרון משם התחלנו פחות או יותר לדבר.
אחרי כמה זמן התחלנו להסתמס, להעביר אחד לשניה את השעמום בעבודה.
אחרי זה היה סתם להיסתמס...
משם קבענו להיפגש.
הלכנו לים, ישבנו דיברנו היתקרבנו (נעים בגב וכל החרא הזה, בסיטואציה אחרת זו הייתה ההיזדמנות המושלמת להעביר הילוך ולעבור למשו יותר רציני)
חזרנו היבתה.. כולי אוכל כאפות למה אני בכלל יוצא (אפילו אם זה בתור ידידים) עם ידידה של אחי.
ואז בהיזדמנות האחרונה שלי לעשות משו לפני שהיא יוצאת מהאוטו והולכת הביתה, אחרי שכבר הגעתי להחטה שאני לא עושה עם זה כלום לפני שאני מדבר עם אחי, היא נישקה אותי.
עוד פרט חשוב שיש לציין שלא הייתה לי את היכולת התחבירית להשכיל אותו בפוסט כמו שצריך הוא שבנסיע חזרה הביתה היא התוודתה לפני שהיא ואחי בקטע של סטוצ מיתמשך.
בכל מקרה בימים שאחרי זה המשכנו לדבר, רצינו להיפגש שוב אבל אני רציתי קודם לדבר עם אחי, שאת זה לא ידעתי איך לעשות כי כבר תקופה לפני היינו בסוג של כאסח סמוי כזה, לא רבנו או משו אבל חתול שחור עבר בנינו.
אני רציתי קודם ליישר איתו את הדברים בנינו לחזור למוטב ואז אני ארגיש בנוח לפתוח את הנוסע.
ככה הסדר עדיפיות שלי היה, זה מה שראיתי לנכון.
עד שגיבשתי דרך לבוא ולסדר איתו את המצב, עד שהעניינים בנינו התחילו להיסתדר, הוא גילה שאני רואה אותה,
אומנם הוא חשב שאנחנו ביחד או משו כי מיסתבר שאלו היו השמועות עלינו, אבל המצב הנתון היה שרק ניפגשנו כמה פעמים.
זה עדיין לא הקל על העניין, הוא ניפגע ממני ברמות מטורפות על זה שלא סיפרתי לו קודם (אני ואחי הכי פתוחים בעולם ומספרים אחד לשני הכל), ואיתה.. איתה הוא סתם לא מדבר הוא לא סובל אותה אחרי מה שהיה.
בחיים לא הייתי איתו במצב דומה, אלא היו הימים הכי שחורים בחיים שלי כשלא דיברנו, הרגשתי מגעיל עם עצמי.
לא ידעתי מה אני צריך לעשות.. איפשהו גם לא רציתי לוותר עליה.
לי יש בעיה עם בנות, אני הולך לפי רגש, ואיתה היה משו שלא הרגשתי עוד מהאקסית המיתולוגית שלי.. זה מוזר היא קטנה ממני בחמש שנים אבל אי אפשר להסביר רגשות.
בכל מקרה את כל הבלאגן פתרנו בנינו בצורה הכי טובה, עכשיו זה מאחורינו! וחזרנו למוטב! אומנם הם עדיין לא מדברים אבל העניין הוא אני והוא.
עכשיו אפשר להגיע לפואנטה.
אני והיא ממשיכים להיפגש, אחרי הרבה בלבלות והרבה חשיבה החלטתי שאני ממשיך את זה איתה כי זה לא סתם סטוצ... יש פה רגשות.
המשכנו בשלנו, בסתר אומנם, אבל עדיין.. בגישה שלפי איך שהדברים יזרמו נדע מה לעשות. כי באמת שהמצב היה קשה, מבחינה רשגשית לא ידעתי מה לעשות עם המצב. אז החלטתי לזרום עם זה לאט ובזהירות וליראות מה האפשרויות.
אכלתי הרבה עקיצות ציניות מאחי.. אבל זה מובן, לא נעים אבל אפשר להבין אותו.
ועדיין המשכתי הילדה הזו שיגע אותי!
אכלתי גם הרבה ביקורות ופרצופים מאנשים מסביב ששמעו על העניין.. והמשכתי.
עד שכבר לא יכולתי,
גם הנפילה עם האופנוע גם הריב עם אחי, וכניראה עוד מתח מהזמן האחרון גרמו לי ליפול לשביזיות ודיכדוכים.
זה התחיל בחוסר אנרגיות ומצברוח כשגרמו לי כימעט ולא לדבר איתה, גם כשניפגשנו הייתי אדיש.
עד שהחלטתי שעד שאני לא אעשה צעד קיצוני אני לא אוכל לקבל החלטה, עד שאני לא אבחר את הדרך שלי.
חשבתי הרבה על לחתוך עם זה.. ולמרות הספקות, חשבתי שרק ככה אני אדע עם אני באמת רוצה את זה.
כשלא יהיה לי את זה, או כמו המישפט הידוע, "אתה לא מעריך משהו עד שאין לך אותו..."
היא היתקשרה שתויה, אמרה שהיא לא רואה טעם בלהמשיך עם זה, אני היתעקשתי שנדבר על זה פנים מול פנים.
כשניפגשנו כבר הבנתי שדברים אחרים הם שמפריעים לי, ההערות מסביב, הפרצופים, הדעות עליה או על המצב.
לא היא.
ושוב המשכנו לכמה ימים כרגיל.. "אני אוהבת אותך.."... "גם אני אוהב אותך.."
ניראה כאילו הכל חזר למקום.
בשורה התחתונה אני נימצא עכשיו במצב שאני לא יודע מה נכון לעשות או מה אני אמור לעשות.
אני לא אובייקטיבי כדי להחליט, יש לי רגשות כלפיה.
יש את אלו שאומרים שבחיים הם לא היו עושים דבר כזה, בטח לא לאח!
יש כאלו שאומרים שהעיקר מה שאני מרגיש כל עוד זה לא פוגע באף אחד..
אני יודע לאחי זה לא איכפט הוא פשוט לא סובל אותה יותר, הוא לא רואה לנכון שניהיה ביחד כי ביגללה רבנו כ"כ (למרות שזה לא ביגללה ספציפיט),
למרות שאם כל הכאב והאי נעימות אני רואה לחיוב את כל הריב הזה... היתקרבנו הרבה יותר ממה שהיינו לפני זה וחזרנו ליהיות מה שהיינו לפני אם לא יותר טוב מזה!!
אני תקוע בין רגש לבין מוסר... אפשר ליקרוא לזה ככה.
ואומנם עבר זמן, ושניהם גם אחי וגם הבחורה יכולים להגיד שזה מאחוריהם.. אבל אצלי זה לא ואני מרגיש כאילו לא סיימתי את הסיפור הזה.
עדיין כל פעם שאני רואה אותה זה דיי בשושו ואני לא מרגיש בנוח לדבר עליה לא עם חברים ולא איתו.
אני גם לא מרגיש אותו הדבר איתה, מלפני הריב עם אחי ואחריו...
אבל זה כניראה ביגלל שזה השפיעה עלי. יותר מדי, הריב עם אחי.
אני לא מרגיש שיש לי יותר מדי עם מי לדבר על זה, גם אלו שחושבים שהם יודעים, הם לא במצב הזה...
זה לא פשוט להיתעלם מרגש שכ"כ חיפשת.
זה משגע אותי כל הסיפור הזה ואין לי מושג מה לעשות!
לפחות העניין עם האופנוע הוא בר תיקון וזה רק עניין של זמן וסבלנות ^ ^
| |
איך אני תמיד נופל על הקשרים הכי מתוסבכים!?
אין אני לא יכול ליהיות בקשר שהוא רגיל...
סאמק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
