בחזרה לעבר

"באמת?!" אמרתי ולא הבנתי לאן הוא חותר. זוהר וניב צחקו.

"לא, נו אני רציני זאת את!" הוא אמר והיה נראה על פניו שהוא קצת המום.

"וואלה, צודק, זאת באמת אני, מגניבבב" אמרתי וצחקתי. אני רק מקווה שהוא לא זוכר אותי חשבתי לעצמי בשקט.

"את זאת שהתעלפת אתמול לא?!" בן שאל. אוף הוא כן זיהה חשבתי לעצמי. "כן זאת אני" אמרתי "איזה פאדיחות דייי" המשכתי להגיד.

"איך את מרגישה?" ניב שאל אותי. "אממ בסדר תודהJ" עניתי בחיוך. "יופי אני שמח לשמוע" הוא אמר וחייך.

וואי יש לו חיוך ממש יפה חשבתי לעצמי וחייכתי אליו.

הרגשתי בעיטה ברגל והסתכלתי על זוהר שלפי החיוך שלה הבנתי שהיא שמה לב למבטים ששלחתי לניב.

"טוב נרלאי אנחנו נלך" פתאום בן אמר וקם.  "כן כבר מאוחר" ניב אמר ועדיין הסתכל עלי בחיוך.

"ניפגש מחר?!" ניב שאל "כן" עניתי לו. "אחלה אז תהיי מוכנה ב-7:30 ותחכי לנו מתחת לבניין שלך, ונלך ביחד לבצפר" ניב אמר . "אחלה" אמרתי וליוויתי אותם לדלת. זוהר ואני נתנו לכל אחד נשיקה בלחי וסגרתי את הדלת.

"טוב בואי לחדר" זוהר אמרה. עלינו לחדר וזוהר לא הפסיקה להסתכל עלי עם חיוך.

"מה?!" שאלתי כאילו אני לא מבינה מזה החיוך הזה.

"נוו יאללה אני יודעת מה את חושבת עליו" היא אמרה עם חיוך יותר גדול.

"את יודעת מה אני חושבת עליו!?" שאלתי אותה כלא מבינה. "אולי תגידי לי מה אני חושבת עליו שגם אני ידע" המשכתי להגיד לה.

"נווו באמת ראיתי את המבטים בינכם" היא אמרה...

"נכון הוא הביט בי כי הוא זיהה שאני זאת התעלפתי, ואני הסתכלתי עליו מרוב בושה שהוא זוכר את זה" אמרתי מקווה שהיא תאמין לי.

"שקרנית" היא פתאום אמרה. "חחח מה!?" שאלתי שוב. "נו אני יודעת שהוא מוצא חן בעינייך" היא אמרה.

"לא מה פתאום, סתם כולה פעם ראשונה שנפגשנו ודיברנו" אמרתי חושבת לעצמי "הכרנו את יודעת" המשכתי להגיד.

"כן, כן מה שתגידי" היא אמרה.

"טוב אני זזה הביתה יש לי עוד נסיעה ארוכה. את יודעת בכל זאת נהריה" היא אמרה בחיוך עצוב

"לאאא אל תלכי. אולי תבואי לגור אצלנו ותגורי פה, יהיה כיף" אמרתי, יותר נכון התחננתי.

"חח לא מה פתאום נראה לך?" היא שאלה.

ליוויתי אותה לדלת "רוצה שאני יבוא איתך לתחנה?" שאלתי אותה "לא זה בסדר" היא אמרה.

"תמסרי ד"ש לכולם ותגידי להם שאני מתגעגעת" אמרתי לזוהר

"אל דאגה אני יגיד" היא אמרה. נתתי לה נשיקה בלחי וסגרתי את הדלת.

עליתי לחדר שלי ושמעתי את הדלת נפתחת.

"מי זה!?" צעקתי מלמעלה "אני" אחי אמר לי. ירדתי למטה "מה אתה עושה פה? אתה לא אמור להיות בצבא?" שאלתי אותו לא מבינה מה הוא עושה פה. "לא יצאתי לחמשוש" הוא אמר ועליתי בחזרה לחדר.

הדלקתי את המחשב ונכנסתי למסן

*פהההההה . מתגעגעתL

זוהר היה הכי כיף בעולם, שרוטה קטנה שלי.*

פתאום עדי שלחה הודעה

*עדידוש*

מה קורה מאמי?

-דניאל-

חיים, את יודעת

מה איתך?

*עדידוש*

גם, אני מתגעגעת אלייך

-דניאל-

גם אניL

*עדידוש*

בואי נדבר על דברים שמחים.

אז איך היה לראות את זוהר?

-דניאל-

וואי ממש כיף היא ממש פאדחנית חחחח את מתה!

*עדידוש*

חח כן את זה אני יודעת, אבל מה היא עשתה הפעם?

-דניאל-

סתם היא ראה 2 בנים וביקשה מהם שיורידו את החולצה שלם חחח, אחר"כ היא עוד הזמינה אותם לאוכל צהריים אצלי. אין לה בושה זאתי חחח

*עדידוש*

חח מטורפת זאתי.

-דניאל-

כל כך חחח

טוב מאמי שלי אני זזתי קצת לסלון לראות מה יש בטלוויזיה להת' בוב

*עדידוש*

אחלה, ביוש

יצאתי מהמסן והלכתי לכיוון הסלון.

"מה אתה רואה!?" שאלתי את עידו אחי הגדול.

"סתם מחפש משהו מעניין לראות בטלוויזיה" הוא אמר. "איך את מרגישה?!" הוא שאל.

"בסדר, שורדים" אמרתי ביובש כזה, נזכרתי בו, אני עדיין לא מעכלת את זה.

"נוו עלי לא תצליחי לעבוד" הוא אמר. דוגרי זה נכון, הוא יודע לקרוא אותי יותר טוב מאבא ואמא.

"סתם, אני מתפאדחת ללכת מחר לבצפר, בגלל שאתה יודעת בכל זאת התעלפתי מול כמעט כל הבצפר" שיקרתי ואני מקווה  שהוא לא יחשוד.

"אויי נו באמת, לא נורא בקטנה. ככה יהיה לך יותר קל להכיר ילדים" הו אמר וצחק.

"כן בטח מה שתגיד" אמרתי עדיין מהורהרת ביני לבין עצמי.

"את בטוחה שזה רק זה?" הוא שאל "כן" עניתי בפשטות.

"טוב אני נכנסת להתקלח, נראה לי אחר"כ אני ילך לישון גם" אמרתי שוב ספק בקול ספק בלחש 

"אוקיי בהצלחה" עידו אמר וחייך. "עכשיו בטוח יקרה לי משהו" אמרתי לו צוחקת.

"לחכות בחוץ עם המצלמת וידאו?" הוא שאל בציפייה. אבל כבר הייתי למעלה.

סיימתי להתקלח והשעה הייתה רק 6 בערב... קצת מוקדם ללכת לישון חשבתי לעצמי.

"אני בבית" שמעתי את אמא צועקת מלמטה אז החלטתי לרדת להגיד לה שלום.

"הייי" אמרתי "היי איך את מרגישה?!" היא שאלה אותי "בסדר" עניתי תשובה קצרה.

"איפה אבא?!" שאלתי. "בדרך, צריך עוד מעט לרדת לעזור לו עם הקניות" אמא אמרה. "אחלה אני ישים כפכפים ואני באה" אמרתי אבל אמא עצרה אותי. "את גברתי הצעירה עולה לחדר ונחה שלא תתעלפתי שוב!" היא אמרה בקול אימהי ביותר.

אמא שלי רוב הפעמים הייתה מתנהגת כאילו היא החברה הכי טובה שלי, לא אהבתי את ההתנהגות הזאת היא תמיד הייתה עושה לי פאדיחות מול החברים. טוב החברים בנהריה כבר היו רגילים והיו משפתים איתה פעולה. אני הייתי מעדיפה שהיא תתנהג כמו אמא שתדע לשים גבולות שצריך, אתם יודעים, כמו כל האמהות. אבא שלי היה חברמן כזה, תמיד היו לו את כל המספרים של כל החברים שלי והיה סתם מתקשר כדי להציק לי אבל כדי להצחיק את החברים שלי, הוא תמיד היה מספר להם בדיחות לא מצחיקות אבל הוא נקרע מצחוק ואנחנו צחקנו מהצחוק שלו, יש לו צחוק תקוע כזה .

החלטתי שבמקום לעלות לחדר כל כך מוקדם אני אלך למרפסת לנשום קצת אוויר צח..

ישבתי במרפסת ואז ראיתי את ניב ובן הולכים עם שקים של קניות עם מישהי מבוגרת לידם, הנחתי שזאת אמא שלהם. ראיתי את ניב מסתכל לכיוון המרפסת ומחייך אלי, חייכתי אליו בחזרה וקצת הסמקתי.

"אוווו אני רואה שכבר מתחיל להתבשל פה משהו או שזה רק אני?!" שמעתי את עידו צוחק מאחורי.

הסתובבתי, חייכי והלכתי. "אז אני מבין שאני צודק" הוא אמר אך אני עדיין לא עניתי. עליתי לחדר שלי ושכבתי על המיטה, חושבת ונירדמת.

-כן הפעם אין מתח חחח לא נורא, בפרק הבא:)