בחזרה לעבר

היי שמתי לב שלא כולם הבינו מי זה גיל ואיך מייקל מתקשר אליו.

אז גיל היה חבר של דניאל עוד כשהיא גרה בנהריה.

יום אחד דניאל וגיל יצאו וגיל נהג וקרתה תאונה, ככל הנראה התאונה הייתה מכוונת ואותם כנופיה שעשתה את התאונה חטפה את הגופה של גיל. רק אחרי שבוע השוטרים מצאו את הגופה שעונה על התאורים של גיל.

מייקל הוא תלמיד בכיתה החדשה של דניאל בת"א שמאוד דומה לגיל.

מקווה שעכשיו קצת יותר ברור לכם:)

-

פרק 7

נקודת מבט-ניב

"מעניין מה הם עושים עכשיו" שאלתי את עצמי.

"בוא נראה אם יש לך חום" אמא שלי נכנסה לחדר עם מודד חום

"לא, אמא אמרתי לך שזה סתם תירוץ כדי לא ללכת עם בן" אמרתי בתקווה שהיא תעזוב אותי. למרות שמאתמול היו לי כאבי בטן וראש.

"הנה קח" היא דחפה לי את המודד חום לפה. פתאום נשמע הצפצוף ואמא הוציאה אותו מהפה שלי.

"רואה אמרתי לך שאין לי חום" אמרתי. "כן אין לך חום" היא אמרה בציניות. "זה רק מראה לי את המספרים 39.9" היא אמרה בנימה יותר רצינית.

"טוב תיכנס למיטה ואני יביא לך כדור ומים ותלך לישון" היא אמרה ויצאה מהחדר.

"נו מסכימה?" בן שאל אותי

"א..אמ..מה?" לא ידעתי מה להגיד...מאיפה זה בא לו פתאום.

"מה קרה את מפחדת?" הוא שאל אותי..

"לא, מה פתאום, אבל אתה אח שלו לא אני" אמרתי בתקווה שהוא ירד מכל העניין.

"אוי, את לא מכירה אותו שהוא חולה" הוא אמר והביט לרצפה "הוא יכול לשגע בן אדם מת" הוא אמר וצחק ואני צחקתי איתו.

"נו, מסכימה?" הוא שאל אותי בחיוך. "יש לי ברירה?"שאלתי אותו במבט מסכן כדי שירד מהרעיון.

"כן, אלא אם כן את רוצה שהוא ידע שאת מעוניינת בו" הוא אמר והסתכל עלי

"טוב" אמרתי בפשטות. "טוב?" הוא שאל ופתח עיניים "כן" אמרתי "וואוו יש לי כח שכנוע אדיר" הוא אמר וחייך לעצמו. "חח למה את מי עוד הצלחת לשכנע?" שאלתי מרימה גבה. "האמת שאת הראשונה" הוא אמר גירד את ראשו והמסיק ושנינו צחקנו.

אמא, מילה של בת שלוש אותיות אבל עם משמעות של אינסוף אפשרויות- הפלאפון של בן צילצל

"האאא אימוש מה ניש?" הוא שאל ואני התחלתי להתגלגל מרוב צחוק "אוקיי אנחנו נבוא" שמעתי אותו אומר ומיד עשיתי עם הידיים סימנים של לא. "אני ודניאל" הוא אמר "הנה בשבילך דניאל ואני, מאושרת?" הוא שאל והמשכתי לצחוק "טוב אנחנו בדרך" הוא אמר "אהה ואמא" הוא אמר בקול רך "אני אוהב אותך" הוא אמר לה והסתכל עלי והסמיק ואז הוא ניתק. "איזההההה חמודדדדדדדדד" אמרתי, טוב קצת צעקתי את זה כי חלק מהראשים הסתובבו לראות מה קרה.

בדרך הביתה של ניב ובן ראינו את עדי וקורל

"מה קורה בנוש" קורל פתאום קפצה עליו ואני הסתכלתי מוזר. "לא ידעתי שאתם חברים" אמרתי "א...לא.. אנחנו..." הוא לא הספיק לגמור את המשפט והיא נישקה אותו.

"היא אוהבת אותו, אבל הוא לא אוהב אותה...היה בינהם פעם איזה קטע שלא ממש הלך והוא נפרד ממנה ומאז היא מנסה לנשק אותו בכח" עדי אמרה לי בשקט. "אההה" אמרתי וראיתי שבן מנסה להשתחרר ממנה והוא הביט בי במבט שאומר "תעזרי לי, בבקשה" "טוב קורל, אני מצטערת אבל אני צריכה לגנוב לך את החבר" היא הסתכלה עלי במבט מוזר שדורש הסבר. "ניב חולה ואמא שלהם צריכה ללכת והיא אמרה לנו לבוא כמה שיותר מוקדם" אמרתי לה והיא המשיכה להסתכל עלי במבט שקצת הפחיד אותי.

"כן, ואת צריכה לבוא איתי לקחת את עומר ובר" היא אמרה לקורל, וקורל הסתכלה על בן שהסתכל עליה בפרצוף מצטער אבל מלא שמחה ועזבה אותו והלכה לכיוון עדי.

"אז.. ניפגש" עדי אמרה והיא וקורל התחילו ללכת לכיוון הגנים.

"תודה" בן אמר. "על מה?" שאלתי, למרות שידעתי על מה. "על זה שעזרת לי להשתחרר ממנה" הוא אמר. "פעם היה בנינו קטע, מאז היא לא עוזבת אותי" אמר בייאוש ואני רק הנהנתי לאות הבנה.

"פחות או יותר זה מה שקרה לי ולגיל" אמרתי בעצב.

"גיל זה. החב...זה שדומה למייקל" אמר לבסוף "כן זה היה החבר שלי" אמרתי בעצב. ובן חיבק אותי.

ככה הלכנו מחובקים עד שהגענו לבית שלהם

"אנחנו בבית" בן צעק ואמא שלהם בדיוק יצאה מהמטבח

"היי, את בטח דניאל" היא אמרה "אני יוספה" היא המשיכה בחיוך. "היי נעים מאוד" אמרתי ובן צחק עלינו. "משהו מצחיק אותך אדוני הצעיר" היא אמרה בנימה צינית. "טוב, אנחנו עולים לחדר" הוא אמר לה ולקח אותי לחדר של ניב.

"ניבושששש" בן אמר "יש לך אורחת" הוא אמר בקול מתגרה.

"נכנסו לחדר וראיתי את ניב ישן במיטה וכולו מזיע.

"טוב אני יוצאת אני עוד שעה חוזרת, תשמרו עליו טוב ואם קורה לו משהו תתקשרו אלי" יוספה נכנסה לחדר ואמרה

"אוקיי אל תדאגי אני ידאג לו" אמרתי בחיוך. "כן היא תדאג לו" בן אמר וצחק.

"טוב דניאל אני סומכת עלייך" היא אמרה וקרצה לי. "ועלי? את לא סומכת?" בן אמר ועשה פרצוף תינוק. יוספה חשבה וקצת "לא" אמרה ויצאה.

היה טלפון ובן ירד למטה לענות, בנתיים אני נשארתי עם ניב. ראיתי שהוא ממש מזיע אז לקחתי מטלית לחה שהייתה בחדר הלכתי לכיוון השירותים הרטבתי אותה קצת וחזרתי לשים אותה על המצח של ניב.

ניב התעורר וחייך. "היי, דניאל מה את עושה פה" הוא שאל. "באתי לראות מה שלומך" אמרתי והחזקתי לו את היד "איך אתה מרגיש?" שאלתי אותו. "יותר טוב" הוא ניסה לקום אבל התחילה לו סחרחורת והחזיק את ראשו. "לא, לא, אל תקום, תישכב ותנוח" אמרתי לו וכיסיתי אותו בשמיכה. ראיתי את המודד חום לקחתי אותו. "לפתוח פה" אמרתי הוא פתח שמתי את המודד חום וחיכיתי עד שישמע הצפצוף.

שמעתי את הצפצוף וראיתי שיש לו 40 מעלות חום. ישר פתחתי את החלון בחדר כדי שהחיידקים יצאו וקראתי לבן. "את צריכה משהו?" הוא נכנס מה לחדר. "כן, אני צריכה שתביא לי כדור להורדת חום" אמרתי מהר והוא ירד והביא. "כמה יש לו?" הוא שאל מודאג. "40" עניתי לו. "קח את המטלית הזאת תשטוף אותה במים קרים ותביא אותה שוב" אמרתי הפעם לחוצה. "אהה ותתקשר לרופא שיבוא לפה, הוא לא נראה במצב טוב" אמרתי לחוצה ודמעה קטנה ירדה לי. "אל תבכי אני בסדר" ניב אמר וחייך.

לפני שהספקתי לתת לו את הכדור הוא עצם עיניים והתחיל לפרפר. "ניבבבב, ניבב תענה לי" צעקתי.

"מה קרה לו?" בן נכנס בריצה לחדר. "תתקשר לאמבולנס" אמרתי בבכי. "ניב תענה לי בבקשה" אמרתי אך ניב לא זז.