בחזרה לעבר

בפרק הקודם:

הסתובבתי לצד של ניב שישן עם הפנים לכיוון שלי נשכתי את השפה והסתכלתי לו על השפתיים. פתאום ניב התעורר והסתכל לי עמוק בתוך העיניים" ...

פרק10

והרגשתי את שפתיו על שלי. "ניב" לחשתי בעיניים עצומות. "כן?" הוא שאל ופתחתי אותם, הוא חייך חיוך כל כך אמיתי, כל כך קנה שבזכותו יכולתי להבין מה הוא מרגיש. "מזה היה עכשיו?" שאלתי והבטתי לו עמוק לתוך העיניים. "נשיקה" הוא אמר בפשטות. "לא מצא חן בעינייך?" שאל והחיוך שלו ירד. "אהבתי" אמרתי וחייכתי.

"מה אתם חושבים שאתם עושים" שמעתי את בן מדבר ונלחצתי שהוא ראה מה קרה עכשיו ביני לבין ניב. "אני לא רוצה ללכת" הוא המשיך לדבר מתוך שינה והתחלתי לצחוק. "כן זה קורה לו לפעמים" ניב אמר בחיוך עדיין מסתכל לי בעיניים.

"לא נו, עוד מוקדם" בן המשיך לדבר. "לילה טוב ילדה יפה" ניב אמר נתן לי נשיקה קטנה בשפתיים ועצם עיניים בכדי לישון. "לילה טוב ילד יפה" אמרתי לו גם ונרדמתי.

"בוקר" שמעתי את בן אומר אך לא היה לי כח לפתוח עיניים.

"שששש תן לה להמשיך לישון" ניב אמר בשקט.

"מה לישון? כבר 2 בצהריים" בן אמר "בסדר, אבל הילדה ישנה אתה לא רואה" ניב אמר.

"מה פשר החיוך" בן שאל כל כך רציתי לקום לראות את החיוך של ניב אבל הייתי חייבת לשמוע את השיחה.

"סתם" ניב אמר וקצת התאכזבתי.

"נוו, תספר. אני יודע שקרה משהו" בן לחץ על ניב לספר.

"אתמול התנשקנו" ניב אמר והיה אפשר לשמוע על קולו שהוא שמח.

"באמת?" בן אמר בפליאה. "מתי הספקתם?" בן השמיך.

"כשישנת" ניב אמר

"ואיך זה היה?" בן המשיך לתחקר את ניב.

"מדהים" ניב אמר בחולמניות. "אני חושבת שאני אוהב אותה" הוא המשיך להגיד ואני חייכתי

"ומזה פשר החיוך הזה?" בן שאל ולא הבנתי למי הוא מתכוון כי עדיין הייתי עם עיניים עצומות ועשיתי פרצוף לא מבין ופתחתי את העיניים. "כן גברת צעירה, אני מדבר אלייך" בן המשיך להגיד בחיוך ממזרי.

"סתם, החיים יפים אז מחייכים" אמרתי והסתכלתי על ניב.

"טוב, אני מבין שלאחי הקטן יש חברה" בן אמר "אני הולך" בן אמר לבסוף שהבין שהוא קצת מיותר עקב החיוכים שניב ואני הגנבנו אחד לשני. "בלי שטויות" הוא המשיך להגיד. "ואל תשכחו, אין לנו קונדומים כאן" הוא המשיך להגיד וניב ואני התחלנו לצחוק. בן התחיל ללכת לכיוון הדלת ונעצר "אהה כן" הוא אמר וניב ואני הסתכלנו עליו "מזל טוב זוג יונים" אמר ויצא בלי להוסיף מילה.

"אויי האחים של היום" ניב אמר ונאנח. ואני צחקתי.

"אז..." ניב התחיל לשאול "איך ישנת יפה?" הוא שאל בחיוך. "מעולה" אמרתי "ואתה?" "מעולה" הוא חיכה אותי וקיבל כרית לפרצוף. הוא ישר קפץ עלי והתחיל לנשק אותי.

"אמרתי בלי שטויות" בן אמר בקול אמהי. "תוך דקה כל הכריות שהיו בחדר של ניב היו על הפרצוף של בן. "אחח, אם לא הייתם חברים עכשיו" הוא אמר ונאנח. ניב ואני הסתכלנו עליו מוזר. "אז הייתי מחזיר ביג טיים" הוא אמר לבסוף הסתובב לצאת מהחדר ותוך שניה זרק את הכרית על הפרצוף של ניב.

"ניב?" שאלתי בחשש. "כן?" הוא שאל. "אז.." התחלתי להגיד "אנחנו חברים?" שאלתי והרגשתי את הפנים שלי בוערות. "עוד לא" הוא אמר והרגשתי קצת מטומטמת שככה נתתי לו לנשק אותי ולחוש מה אני מרגישה כלפיו. "את רוצה להיות חברה שלי?" הוא שאל והביא לי פרח מהעדנית שהייתה לו בחלון "מ..מה?" שאלתי "רוצה להיות חברה שלי?" חזר שוב על השאל בציפייה. "כן?" שאלתי בחיוך והוא נישק אותי. "עכשיו אנחנו חברים" הוא אמר בחיוך גדול וגם אני חייכתי. "חח מה נבהלת קודם?" הוא שאל צוחק. "סתם" עניתי.

 "טוב ילד יפה" אמרתי וקמתי. "נראלי אני ילך הביתה" לקחתי את הדברים שלי. "מזמן לא הייתי שם" צחקתי. "טוב בואי אני אלווה אותך" הוא אמר וקם "אתה יודע אתה צריך להגיד..."לא תישארי עוד קצת, עוד מוקדם, אני רוצה להמשיך להביט בך עוד" ולהתחנן שאני ישאר" אמרתי וצחקתי. "מי אמר שאני לא ימשיך לראות אותך?" ניב שאל כלא מבין. "מה זאת אומרת? אני הולכת הביתה, איך תסתכל עלי? גם אם תיקח משקפת לא תצליח לראות את הבית שלי" אמרתי. "למה משקפת?" הוא שאל ולא הבנתי לאן הוא חותר. "אני בא יחד איתך" הוא אמר. "לאן?" שאלתי. "מה לאן? הביתה שלך!, נראה לך שכל כך מהר תיפטרי ממני?" הוא שאל וחייך את החיוך הכל כך יפה שלו, ןצחקתי ונישק אותי אך הפסיק כאשר ראה את בן מעוות את פניו

"איכס, אתם כאלה דביקים שבא להקיא" בן בדיוק עבר ליד החדר ועשה קולות של הקאה וצחקתי.

הגענו אלי הביתה ופתחנו את הדלת

"אוהווו תיראו מי נזכרה שיש לה בית" אבא שלי אמר בחיוך וטפח של שכמו של ניב כאילו החיוכים מסגירים את הכל.

"אבא" עידו התחיל לדבר "נראה לי שהם רוצים לספר לנו משהו" עידו אמר עם חיוך.

"רגע, רגע, אל תדברו עוד אני רוצה לשמוע" שמעתי את אמא שלי צועקת מהקומה השניה ובאה בריצה לכיוון הסלון. "הנה עכשיו אתם יכולים להתחיל לדבר" היא אמרה בחיוך

"עידו" אמרתי "כן?" הוא שאל מחכה שאני אגיד מה שרציתי להגיד אך אני שתקתי. "מה את רוצה לספר לנו?" הוא שאל בציפייה. "זאת יותר שאלה" אמרתי. "תשאלי" הוא אמר בחוסר סבלנות. "למה אתה לעזאזל לא בצבא?" אמרתי בנימה קצת תוקפנית. "אהה, כי אמרתי למפקד שלי שרוצים להציע לאחותי נישואים אז אני צריך להיות בבית בשבוע הקרוב" הוא אמר בציניות.

"מה? באמת?" אמא שלי שאלה המומה. "יש לך חבר ולא ידעתי עליו" היא שאלה קצת נעלבת שלא אמרתי לה. "ואתם מתחתנים?" היא שאלה בהלם

"אמא, זה היה בציניות" אמרתי וגילגלתי עיניים וניב צחק.

"אז בכל זאת מה רצית לספר לנו?" היא שאלה קצת מאוכזבת שזה לא אמיתי

"אהה, אני וניב חברים" אמרתי בחיוך.

"ניב ואני" היא תיקנה אותי. "מההההההההה?!" פתאום היא צעקה. "כן" עניתי בחיוך. "אז יש חתונה בסוף?" היא שאלה מתרגשת ואני כבר התייאשתי ממנה. "חח לא, אנחנו רק יום אחד חברים ,אפילו פחות מ-24 שעות אמרתי לה"

"והייתה כבר נשיקה?" עידו שאל בחיוך ואני הנהנתי

"עם לשון" היא שאלה והסתכלתי עליה במבטח רצחני "בלי לשון" היא המשיכה, "רטובה?" שאלה בתקווה שהפעם תהיה תשובה "לא רטובה" אמא שלי המשיכה לשאול. "אוח זה חסר טעם לקבל תשובה מהם" היא אמרה בייאוש וניב הסמיק.

"אני מקווה שנזהרתם" היא אמרה בנימה רצינית. "כן, בן שמר עלינו" אמרתי בציניות מה שגרם לכולם כולל ניב להסתכל עלי מוזר. "ציניות חברים" אמרתי כאילו זה ברור ולאמא שלי נפלה אבן מהלב.

"מזל, את יודעת בכל זאת יכולים להיות פנצ'רים" היא אמרה "אני עוד צעירה בכדי להיות סבתא" היא אמרה בהיסטריה וגרמה לכל המשפחה לצחוק.

"סבתא תקני לי את זה, סבתא אני רוצה כסף" היא התחילה להגיד. "אבל זה יכול להיות ממש נחמד" היא אמרה במבט חולמני. "למרות שאני לא אסכים שהם יקראו לי סבתא" היא אמרה בטון רציני. "הם יקראו לי בשמי-עידית!" היא אמרה בהחלטיות כולנו צחקנו.

ניב הלך הביתה וככה עברו להם יומיים שלמים "דניאל, אני רוצה שתתחילי לקחת גלולות" היא אמרה "אני רוצה שתיזהרו" היא המשיכה. זה היה במקום ה"ביי" הקבוע של פעם לפני שהייתי יוצאת לניב.

יום ראשון הגיע, חוזרים ללמוד-איזה באסה!

ובן ניב ואני נפגשנו למטה ללכת ביחד לבית הספר.

הגענו לכניסה בן וניב הלכו לכיתות ואני נשארתי בחוץ כי האחות רצתה שאני ייתן לה את המסמכים הבריאותיים.

"תתרחקי ממנו" ילדה עם עיניים כחולות ושיער שחור פתאום אמרה לי

"ממי?" שאלתי אותה

"אל תיתממי, את יודעת בדיוק ממי להתרחק" היא אמרה והלכה.

"לא כדאי לך להתעסק איתה" פתאום עדי באה מאחורי

"מי זאת?" שאלתי

"עמית" אמרה בייאוש. "ביצ'ית לא קטנה" אמרה.

"אני מבינה שזה האופי של כל הבנות שקוראים להן עמית" אמרתי ברוגע.

"לא הבנתי" עדי אמרה ומחכה להסבר.

"עזבי סיפור ארוך" אמרתי ונאנחתי.

"ממי אני אמורה להתרחק?" שאלתי בדרך לכיתה.

"בטח מניב" היא אמרה.

"מה? למה?" שאלתי אותה. חשבתי אולי עמית חברה שלו והוא לא אמר לי ומשחק ברגשות שלי

"היא אוהבת אותו" עדי אמרה. "והוא כל הזמן דוחה אותה".

"באמת? והיא לא עוזבת אותו במנוחה?" שאלתי וחשבתי לעצמי כמה היא יכולה להיות פאטתית.

"היא עזבה אותו כי היא ראתה שהוא לא מעוניין באף אחד" עדי אמרה. "עד שאת הגעת" היא המשיכה.

"מה זאת אומרת עד שאני הגעתי" "איך שהוא ראה אותך ביום הראשון בידיים של בן כשהתעלפת הוא הסתכל עלייך במבט, איך נגיד, מעניין. אם את מבינה למה אני מתכוונת" היא אמרה.

"האמת שלא הבנתי" אמרת מחכה שהיא תסביר את עצמה.

"הוא הסתכל עלייך כמו שעמית הייתה רוצה שהוא יסתכל עליה" היא אמרה. והבינה שעוד לא הבנתי את כוונתה. "את יודעת, מבט אוהב" היא אמרה. "איך שלקחו אותך לבית חולים הוא התחיל לברר איך קוראים לך, באיזה כיתה את, איפה את גרה. הוא דאג לך וזה מה שגרם לה לקנא בך כל כך" היא אמרה והביטה בי. היינו כבר קרובות לכיתה. "אני חושבת שביום הראשון שהוא ראה אותך הוא התחיל לפתח אלייך רגשות" היא אמרה בחיוך וחייכתי גם. "ואני מצפה להסברים בהפסקה" היא אמרה עדיין מחייכת.

"הסברים?" שאלתי והיא הנהנה "הסבירים למה?" שאלתי שוב. "לאיך נהייתם חברים" היא אמרה בחיוך. "אתם בקושי יומיים חברים וכבר כל הבצפר מדבר על כמה שאתם חמודים ביחד" היא אמרה.

פתחנו את דלת הכיתה ולא האמנתי למה ראיתי.

איך עבר החג? נהנתם? ספרו חוויות