08.01.2015
אני כבר לא זוכר אם הייתי רושם את התאריך בלבד או גם את השעה שם למעלה מצד ימין.
עובר יותר מידי זמן בין כתיבה לכתיבה וגם כאשר אני כותב זה לא נחשב כתיבה שכן אילו שטויות של מעשה ולא יצירה של מחשבה או דימיון.
שהיינו ילדים אז בבית הספר החברה המסודרים (הבנות) היו תמיד כותבות תאריך למעלה מצד שמאל בעמוד לפני שהתחילו לכתוב.
מעולם לא הבנתי מדוע עושים זו או מה המשמעות של המנהג המוזר אבל גם אני כקוף אחרי אדם התחלתי לבצע פעולה מוזרה זו.
שעברנו מעולם הדפים והמחברות לעולם המחשב ההרגל נשאר ונתקע וגם היום לפני שאני מתחיל לכתוב התאריך נרשם לו שם למעלה בצורה אוטומטית ואפילו למרות שהמחשב מוסיף לנו את זה לבד מה שיוצר מין כפילות מוזרה שכזו.
רציתי לכתוב ואני לא זוכר על מה.
רציתי לכתוב על הבחירות אבל אני לא כותב פוליטיקה כמאט.
רציתי לכתוב על חלומות ועתיד אבל אין לי כאלה, הראש ריק ורק מחפש קצת שקט.
בגיל 32 השיגרה ממלאת אותי בצורה טובה ושקטה של שלווה שמעולם לא השיג.
טוב לי, לא רע.
ועדיין אני רוצה אחרת, אני רוצה לפרוץ מהקיום של עוד איכר בשדה שקם בבוקר והולך לעבד את האדמה בכדי שזו תצמיח לו מזון כאשר אהיה רעב.
אני רוצה לא להיות עוד עובד במכרה הפחם שקם בבוקר ובמשך שעות במעמקי האדמה דופק בקיר הרטוב והקר בכדי להוציא משם חומר רעיל שירעיל אנשים אחרים גם כן.
אני רוצה להיות האדם החופשי הזה שכולם מדברים אליו, זה שקורא ספרים בזמנו החופשי ולומד ולומד ויוצר וחושב ועזור ותורם אבל אין אדם כזה. לא פה, לא עכשיו.
פעם שהייתי חייל לא הייתי חופשי אבל קראתי ספרים וחשבתי ויצרתי.
לאחר מכן שהייתי באוניברסיטה היה לי רק הווה ולא עתיד אבל קראתי וחשבתי ויצרתי.
היום אני אדם חופשי שלכוד בכלוב העבודה והמשכורת, בגלגל קניות המזון ותשלום שכר הדירה.
פעם בעבר הרחוק של בני מיננו בגילי הייתי בר מזל להיות חי ואילו היום אני חי מת, עוד זומבי מהלך ש"לא יודע לנהל את הזמן שלו נכון" ורק צריך קורס או עצה מעוד יועץ מקצועי שפרש מהכול והלך לחיות כמו גדול בלעזור (?) לאנשים אחרים להגשים את עצמם כמו שהוא עצמו עשה.
וגם אם הילחם, וגם אם הצליח והפנה לי סופ"ש קטן ושקט לעצמי ולזו שלצידי הוא יגמר ואז יגיעו להם ימי העבודה והסבל חזרה.
משהו חייב להשתנות אבל מאוד קשה לאדם אחד קטן לעצור את העולם.
היום אני יודע שגם לזוג זה בלתי אפשרי.
האם אתם תעזרו לי?
שלכם,
אימולטוס.