בסוף הכל יסתדר

שלום לכם! אני בת 46 וקצת.אמא לשלושה בנים מדהימים. שרתתי בצבא 27 שנים ואילמלא תפסה אותי מחלת הסרטן אולי עוד הייתי משרתת.כשחשבתי על פתיחת בלוג משלי חשבתי לשתף אתכם בשיגרת חיי כבריאה אונקולוגית מ 3 סוגי סרטן אשר בחרה לחיות ולא להסתפק בחיים.חשבתי לעצמי שאת ההגדרה האופטימית (בריאה אונקולוגית) צריך לתחזק.מצאתי כי בעיתונות הכתובה אין מקום לשיגרת חייו של בריא (או חולה) אונקולוגי אלא רק לסיפורים אקראיים עם סוף טוב. סוף? אין לזה סוף באמת כי אחרי "הקרבות" - הניתוחים והטיפולים, מתחילה "המלחמה" - היומיום. ההסתגלות לאובדנים, ההתמודדות עם תופעות הלוואי, התמודדות עם מציאות חדשה שנכפתה ועוד ועוד.

בין החשיבה למימוש חלפו מספר חודשים ובנתיים החליט האיש שהיה איתי לחדול ולהתגרש.שוב התמודדות עם מציאות חדשה שנכפתה עלי בעת שעוד לא הספקתי לסגל לעצמי מציאות חדשה של בריאה אונקולוגית.

אשתף אתכם בדברים כדי לחזק ולהתחזק .

אשתף אתכם מההתחלה - בעובדות בדרך החשיבה , ברגשות בתובנות ובלמידה.

מקווה שתמצאו עניין ויחד נעביר שעות של קסם .