בסוף הכל יסתדר

דניאל ! ראשית נעים לי שמישהו קןרא את הבלוג שליומגיב.תודה לך. ולשאלתך - צל אחדהוא הצל של מחלות הסרטן שבהן לקיתי.(גרורה בראש,מקור בריאה,גידול באף וגם בשד), יכולתי לכולן. עברתי ניתוחים וטיפולים,(גם הקרנות וגם כימוטרפיה), סובלת מקשת של תופעות לוואי אבל לא רק חי אלא גם עושה ככל יכולתי לחיות, לצאת לבלות, נסעתי לחו"ל ועוד. אבל הצל (הפחד מהכאב,הפחד העצב על שאולי לא אהיה,וגם תופעות הלוואי) מלווה תמיד לפעמים מרחוק ולפעמים ממש ממש מקרוב.הצל השני שהצטרף לפני שלושה שבועות הוא הצל שהביאה החלטתו של האיש שהיה איתי 26 שנה (דהיינו בעלי) לקום פתאום וללכת.בבוקר יום שישי הודיע שהוא עוזב בשבת כבר לא היה בבית.וביום רביעי הקרוב אנחנו כבר מתחילים הליכי גירושין. הצל הזה הביא איתו כאב אדיר ועמוק,עלבון וחרדה.האם אזדקן לבד? (והצל הראשון שואל האם אזדקן?) איך אסתדר כלכלית? געגוע סוג של לבד חדש ועוד.

אז זהו הכרות קצרה עם "שמרי ראשי" אנשי ה"צללים" שלי.

גם בימים האלה של חושך וכאב אני מצליחה לראות את הצד המלא של הכוס ומאמינה שבסוף כך או אחרת דברים יסתדרו.

ליל שבת סטנדרטי. עיתוי מצויין להשיב למי ששאל/ה מה פירוש "בריאה אונקולוגית". זו שאלה של טרמינולוגיה לכאורה, כי בסופו של עניין לא מגיעים למונח הזה מבלי להיות חולה. אבל זו לא טרמינולוגיה. זו תפיסת חיים - בעקרון אני בריאה. בריאה שעברה מחלות סרטן על מיגוון הטיפולים נכנסה בעל כורחה למציאות חדשה, המאופיינת בהרבה כאב פיזי ונפשי, התמודדות עם תופעות לוואי פיזיות ונפשיות וביקורים אין ספור בבית חולים - למעקבים,בדיקות וגם לדברים פחות נעימים.אם אני מגדירה את עצמי חולה אונקולוגית - אז מרבית הזמן אהיה  ואשקע בחשיבה לא מקדמת. אם אני מגדירה את עצמי כבריאה אונקולוגית מרבית הזמן אהיה  ומכאן אקום מהמיטה אתלבש,אתאפר ואצא. אחפש תחומי עניין חדשים, אצטרף לקבוצת צופים מבוגרים (בגילי) והכי חשוב לא אוותר לעצמי.גם כשכואב,או מציק .אנסה כמיטב יכולתי לקבל את עצמי כפי שאני, עם הרבה,אבל הרבה פחות שיער, עם מקל (כי אני נוטה ליפול) ועם מגבלות כאלה ואחרות. 

מחר אולי אתחיל מהתחלה. את כל הסיפור.

שבת שלום