לקרוא את הקטע עד הסוף-מבטיח שזה ישתלם

אני ממליץ לכל מי שלא קרא את החלק הראשון לקרוא אותו (למרות שהחלק הזה עומד בפני עצמו) מכיוון שהוא הרבה יותר טוב ומצחיק. עמיחי.

השעמום מהשטן חלק ב'

בערך ששת אלפים שנה אחרי שהאדם הראשון ירד מהעץ, כאלפיים שנה אחרי שתלו את אחד מבניו חזרה על העץ וכעשר שנים אחרי שאדם בשם מוחמד ברכה נבחר כחבר כנסת בישראל מטעם מפלגת חד"ש, ישב נער אחד בחדרו והשתעמם.

רצפת החדר הייתה מלאה בשאריות מאכלים שהיו כל כך רקובות עד שאפילו המחלקה הפתולוגית (=זיהוי גופות) לא הייתה מסוגלת לזהות אותן. ריח הקליפות הפזורות בחדר התערבב בצורה מסוכנת אם עדי הזוהמה שעלו מבגדיו המלוכלכים והמפוזרים של הנער מה שיצר ארומה חולנית במיוחד שכדוגמת לא ניתן היה למצוא אפילו בפינות החשוכות ביותר של חירייה. הסיבה היחידה שהנער עוד לא מת מהרעלת דם חמורה הייתה שריח החדר היה כל כך קטלני שכל החיידקים נהרגו מהסירחון.

בקיצור, החדר של הנער היה כל כך מבולגן, מגעיל וחסר סדר שהשכנים שקלו ברצינות לפנות למשרד הרווחה שיגאל את החדר מייסוריו.

ככל הנראה העובדה שבחדר היה מספיק פסולת כדי לייצר פצצה גרעינית לא הפריעה לנער, כי הוא ישב על מיטתו (סילחו לי שלא הצלחתי לזהות את צבעה) והשתעמם.

הוא ניסה הכול: שלטט (זיפזפ בלעז) בין ערוצי הטלוויזיה, בדק את המייל, אכל ארוחת צהריים הוא אפילו נמנם קצת, אבל כלום לא עזר- הנער נשאר משועמם עד לשד עצמותיו.

לפתע עלה בראשו רעיון מפתיע ומרענן, אך לא היה לו את הכסף הדרוש ליישומו ולכן הוא נאלץ לוותר עליו.

ובדיוק באותו הרגע, כשמוחו של הנער היה עסוק בסוגיה הסבוכה של 'מה עדיף ביסלי או במבה?' הופיע מולו הבורא.

"הקשב לי בן תמותה!" פתח הבורא, "יש לי הצעה חסרת תקדים עבורך". הנער האדיש בלע את הבמבה וענה לו:

"אם אתה רוצה להתחלף איתי תשכח מזה, אני ראיתי מספיק סרטים כדי להבין ש-'להיות אלוקים זה כיף בהתחלה אבל תמיד זה מסתבך כך שאתה נדפק בסוף'!". הבורא הנבוך הביט ברגליו (שנמרחו בעיסה ירוקה וריחנית), ניגב את זיעתו וענה:

"אממ, אה, מה פתאום! לעולם לא אעשה דבר שכזה, זה, אממ, חסר אחריות...".

"ובכן, אז מה ההצעה?"

"ההצעה? אה, כן... אני, בורא השמיים ויוצר הארץ, מציע לך... את, אהה..."

הבורא נכנע. הוא החזיר את הזמן חמש דקות אחורה, כך שהנער לא זכר כלום (והרצפה הייתה מעט פחות מלוכלכת) ופנה אל הנער שוב:

"אני לוקח חופשה, מעכשיו העולם שלך, תסתדר איתו לבד, ביי."

הנער ההמום בלע את הבמבה בתחושה קלה של דז'ה וו והחל לשקול את צעדיו הבאים...

מה יעשה הנער?

האם הכותב סופסוף יחשוב על רעיון מקורי ולא מחזור של סרטים גרועים?

האם הפרק הבא יהיה גרוע כמו זה?

התשובות יינתנו בפרק הבא: השעמום מהשטן חלק ג'