לקרוא את הקטע עד הסוף-מבטיח שזה ישתלם
הוא לא הניח את העט במשך שעה ארוכה, חזר שוב ושוב על אותן שורות ללא מטרה ברורה.
הוא התעורר לבדו, מאוחר, ראשו המוכתם מדיו מתגולל בין הדפים ובדיוק באותו רגע, בשבריר השנייה שבין המציאות לחלום, הוא הבין כיצד יגמר הסיפור.
זה לא אני אבל תודו שזה נשמע טוב. |
| 4/2009
השראה
השראה
הצייר ישב על הכיסא בעיניים עצומות, ער, חושב, מתרכז בבד הציור שנתלה לפניו על הקן המתפורר.
הוא ישב כך שעות, ללא מזון או שינה, קפוא במקום. קופסת הצבעים שלימינו התייבשה, המכחול התקשה ונסדק,
רק קולות נשימתו האטיות והמאולצות הפריעו לדממה ששררה בדירתו הקטנה.
כמות האבק על הרצפה והרהיטים העידה על הזנחתה של הדירה, שלא נשטפה או נוקתה כבר תקופה ארוכה, אך לצייר זה לא הפריע.
בניגוד גמור לגופו הדומם של הצייר, מוחו עבד במהירות מסחררת. דמיונות עורבבו עם הזיות שטובלו בזיכרונות ילדות מודחקים,
מפיקים חזיונות חדשים ונפלאים אשר רק חיקו להזדמנות להישפך אל חלל העולם ולהתממש למציאות. ככל הנראה אין חזיונות אלו
טובים דיו, כי עוד ליפני שהם מתקרבים לכדי שלמות עובר הצייר להתרכז בדמיונות אחרים, נועזים יותר ברורים פחות...
לפתע פותח הצייר את עיניו ומרכז את מבטו בבד הריק שלפניו. נקודה שחורה הופיעה במרכז הבד כאילו היישר מראשו של הצייר.
נקודות נוספות החלו להופיע בזו אחר זו על בד הציור, זזות ומתרחבות ללא סדר נראה לעין.
לא חולף הרבה זמן והבד מתמלא באלפי נקודות שחורות שמתחברות ונמתחות לקווים. הקווים מתחברים לצורות עדינות שתופסות את מקומם הנכון על הבד.הצורה האחרונה נעצרת במקומה והצבעים מתחילים להופיע. מאות ואלפי גוונים מרהיבים מכל רחבי הקשת נשכבו במקומם בין קווי המתאר השחורים בדיוק כה מושלם שקשה היה לחשוב שלא היה זה מקומם מאז ומעולם.
היצירה המופלאה כמו עוצרת לנוח, נותנת לצייר שהות קצרה להתבונן בה.
הצייר קם ממקומו, מקיף את הבד, בוחן את הציור מכל זווית אפשרית ושולח את ידו לחוש את הציור. אך במקום בו עיניו רואות יצירה מדהימה הידיים מסרבות להרגיש דבר זולת בד חלק וריק. הצייר מחליט לעבור על הציור במכחולו, להעביר אותו מראשו למציאות, ומושיט את ידו לקופסת הצבעים.
הקופסא יבשה לחלוטין. ההלם מאיים להחזיר את הצייר לחיק המציאות. הוא מרגיש שהיצירה מתחילה לדהות ולהעלם.
הצייר מתחיל לחפש אחר צבע, בתחילה ברוגע ובשיטתיות אך ככל שחולף הזמן הצייר הולך ונבהל והציור הולך ונעלם בהתאם.
הצייר הלחוץ החל להפוך את דירתו במהירות, סורק וזורק מגירות, מרוקן קערות, שובר צלחות והופך את הרהיטים פעם אחר פעם אך
ללא כל תוצאה. בינתיים בזווית עינו הוא מביט בדאגה בציור אשר כל הצבעים כבר נגוזו ממנו וכעט מתחילים להעלם שאר חלקיו.
הצייר נפל על ברכיו בייאוש.
הוא חשב על כל אותו הזמן שהשקיעה ביצירה. בחיפוש הציור המושלם שיביע את כולו, הציור שיישאר גם שנים אחרי שהוא יעלם.
הוא ריכז את תסכולו וצעק בקול נורא. לפתע הוא נעצר, רעיון עלה בפינה האפלה של מוחו, כאילו כל חייו חיכה הרעיון לרגע
הזה.
הצייר הרים את המכחול באוויר והנחית אותו בכל כוחו על אמת זרועו המושטת, מתיז מדמו החמים לכל עבר. הוא הנחית עוד
ועוד מכות על בשרו, מתעלם מהכאב הנורא שזחל לאורך זרועו, נותן לדם להכתים את בגדיו לזרום במהירות אל ריצפת החדר.
בחיוך מטורף של אושר חייתי הוא טבל את המכחול בשלולית האדומה שנקווה לרגליו והתקרב לבד הציור.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
