לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לקרוא את הקטע עד הסוף-מבטיח שזה ישתלם


הוא לא הניח את העט במשך שעה ארוכה, חזר שוב ושוב על אותן שורות ללא מטרה ברורה. הוא התעורר לבדו, מאוחר, ראשו המוכתם מדיו מתגולל בין הדפים ובדיוק באותו רגע, בשבריר השנייה שבין המציאות לחלום, הוא הבין כיצד יגמר הסיפור. זה לא אני אבל תודו שזה נשמע טוב.

Avatarכינוי: 

בן: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2009

הסוף?


ובייחוד ובעיקר ובכלל,
לא מוצא תירוץ לקיומו באוויר החלל.
בלי שום הסבר,שום סטירה,שום אבל,
החיים אותו ניצחו ולקחו איתם שלל.
מחכה לאחת שתוליך אותו שולל,
שתלמד אותו לשמוח, להפסיק להיות אומלל.
אבל הוא לא ראשון או אחרון להמציא את הגלגל,
אין ספור כבר ניסו וגילו שאין זה קל
לא לסמוך על אחר, כי החיים לא פסטיבל.
וגם אם לבסוף ימצא אותה היא לא תשנה כי אין גורל,
החיים היו בידיו ונסתם עליהם גולל.
וזה מצחיק-עצוב לשמוע זאת מילדון בן שבעשרה, עולל
שאת חייו בקושי חי ולא הותיר אחריו שובל
שבראשו גילה כבר את רזי העולם, הדת, הריח, השינה, המאכל.
אך בזווית ראשו מנקר אותו הבזק של דעת, ידע, או סתם מנת משכל

שדוחף אותו לכתוב את מחשבתו בברור אך בכל זאת במעורפל
כי בסוף כל חרוז,
שורה או דמעה ששלח היישר אל על
הוא מבין שחסרה האוזן שתקשיב וגם תשאל
לא על חייו או חבריו, נשמתו או איפה בדיוק בילדותו נפל,
על שום דבר בעצם, רק שתזכיר לו איך זה, כשאחר מושיט שארית חיוך, ניד שפתיים, בדל.
שתחסיר ממנו את התואר אליו נסחף מעד ועד בכלל  - אני עצמי, ז"ל

 

לאחר שקראתי את הקטע אני חייב להבהיר:

לא להבין לא נכון, אני לא הולך להתאבד ;-) .

נכתב על ידי , 20/9/2009 23:27   בקטגוריות שחרור קיטור  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,061
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל- עמיחי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על - עמיחי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)