לקרוא את הקטע עד הסוף-מבטיח שזה ישתלם
הוא לא הניח את העט במשך שעה ארוכה, חזר שוב ושוב על אותן שורות ללא מטרה ברורה.
הוא התעורר לבדו, מאוחר, ראשו המוכתם מדיו מתגולל בין הדפים ובדיוק באותו רגע, בשבריר השנייה שבין המציאות לחלום, הוא הבין כיצד יגמר הסיפור.
זה לא אני אבל תודו שזה נשמע טוב. |
| 9/2008
 אמצע הלילה
השעה היא שלוש שלושים ותשע בלילה ואני עדיין לא מצליח להירדם. ספרתי כבר 900,428 כבשים ואפילו הם כבר נרדמו. פשוט אין לי מושג מה לעשות, אני קם לאכול משהו וחוזר למיטה אבל כלום לא עוזר.אני מתחיל להיזכר בחוויה היחידה והלא נעימה שהייתה לי עם כדורי שינה.
זה היה בטיול שנתי, נסענו כל הכיתה לאילת לשלושה ימים, היום הראשון עבר סבבה לגמרי מסלול קצר ואז סיבוב בקניון אילת (ללא מע"ם עלק), רק בערב התחלתי להרגיש קצת מוזר אז הלכתי לישון. באמצע הלילה אני מתעורר מזיע וקפוא מקור, ככה כל הלילה אני מעביר מצד לצד עם צמרמורות וכאבים. הדבר המוזר הוא שהבנתי שאני ממש חולה רק כשלא היה לי כוח לקום לארוחת בוקר. שעתיים' עשר טלפונים להורים ומאות מישושים של המצח אחרי זה אני מקבל אישור רשמי ללכת הביתה, הבעיה היחידה הייתה שבקושי יכולתי ללכת ובטח שלא עד לתחנה מרכזית, אז חבר שלי גרר אותי ואת התיק שלי לשם. רק אחרי שהגעתי לתחנה נזכרתי בידידו הטוב ביותר של האדם: האקמול. בזמן שהרוקח בבית המרקחת שהלכנו אליו הלך להביא לי אחד, צדה את עיני קופסה קטנה של כדורי שינה.
בשלב הזה הייתי כל כך עייף וכל כך רציתי לישון שאפילו היצר הטוב רצה שאני אקנה אותם, אז קניתי. באוטובוס, אחרי שני אקמול ושני כדורי שינה, התחילו לקרות דברים משונים, האוטובוס התחיל להראות לי ממש ממש ארוך ומבחוץ הנוף הרגיל של המדבר פתאום התחיל להראות קצת צבעוני יותר ואז... בוום. אני מוצא את עצמי מחוץ לאוטובוס בארומה שבאמצע הדרך מאילת ופתאום יש לי דחף רצחני לאייס קפה, הדחף היה כל כך חזק שבאמת קניתי אחד למרות המחיר המוגזם שהם דרשו (19 שקל!!!!1). עליתי על האוטובוס חזרה ונרדמתי שוב... התעוררתי בבית, בלי שום מושג איך הגעתי לשם, עם בגדים ספוגים באייס קפה.
אומנם נזכרתי בסיפור נחמד, אבל אני עדיין ער! אז עלה במוחי רעיון חדש: אם אני לא מצליח להרדם אז לפחות שאני אכתוב איזה סיפור לבלוג! רעיון נפלא, רק שאין לי מושג על מה לכתוב...
אהבתם?-תגיבו!
לא אהבתם?-תגיבו יותר!!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
