אטמי אוזניים
אי שקט גובר עלי; אי שקט סוגר עלי; כמה רגעים כמה שנים
|
| 9/2008
אלוקים שלי,
אלוקים שלי.
כל כך הרבה זמן רציתי להודות לך, רציתי ושכחתי להודות.
לאחרונה כל כך הרבה נתת לי, ואני קיבלתי וקיבלתי, וקבלתי את זה כמובן מאליו.
ויש כל כך הרבה דברים להודות לך,
אפילו על העובדה שאני מסוגלת לצחוק. אני יכולה לחייך בלי שזה יכאב לי, משהו שלא יכלתי לעשות בעבר.
ולשמח וללכת ולהרגיש ב ר י א ה. גם בפנים וגם בחוץ.
אני יכולה לאהוב, אותך ואחרים.
אני יכולה להרגיש חיה.
וה', בראת לי עולם יפה כל כך, גם אם יש המון אסונות טבע שאתה יכול בקלות למנוע, אבל מביא אותם כי כנראה שאנחנו לא מספיק טובים.
ואנחנו חיים, הולכים ונושמים, כולנו, אפילו שזה לא מגיע לנו, אפילו שלא תמיד אנחנו נוהגים בהגינות איתך, עם עצמנו ועם האנשים החשובים לנו.
אלוקים שלי, כל כך הרבה נתת לי, הצלת אותי מכל כך הרבה דברים ומעולם לא הודתי לך.
אפילו לא על מתנת החיים. על זה שבראת אותי ושיבצת אותי במשפחה נפלאה כל כך.
ואני מבקשת ממך סליחה,
רבבות פעמים סליחה, על שהעזתי להתכחש לך, להפנות עורף לך, לתורתך ולאמונה שלך,
לכפור.
בחרתי שלא להאמין במישהו שנתן לי כל כך הרבה, להפנות עורף ליישות שבראה הכל, לך, שבמשך דורות היית שם, דאגת לנו והולכת אותנו לארץ המופלאה הזו.
עכשיו אני יודעת שאתה קיים,
אני מקווה שגם אחרים ידעו ומבקשת ממך, בבקשה, תסלח לי.
ותודה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
