לפרוש כנפיים.

תמונה מטושטשת אני לא זוכרת, בת כמה הייתי
מיטת קומותיים קומה עליונה, פנים אל הכר ובכיתי
הלוואי והיו כאן סודות לפעמים, ואולי לא הייתי שומעת
ואחר כך גדלתי כדי להבין, את מה שהיום כבר יודעת

תמונה מתחלפת אני תלמידה, חורטת בעיפרון חד
ירוק מתחלף אל העץ שמתחת, חושפת לאט שם אחד
שם אחד או אחר ואינני זוכרת, מכל השמות שהרי -
כבר היו לפניו שירבוטים במחברת, ויבואו שמות אחרי

קח את הכאב הזה ותן לי הקלה,
לשכב לבד עכשיו בעייפות גדולה
על המיטה הרחבה,
ולא לכתוב יותר שירים על אהבה

זה סוף הצבא, ואני משקרת כדי שייתנו לי לצאת
בשלושה אוטובוסים ואז לגלות שהוא לא מחכה באמת
ואחרי שעברו עוד כמה חודשים, פתאום לקבל מתנה
הנה אני שנשארתי וזה שהלך, על החוף צוחקים בתמונה

קח את הכאב...

תמונה אחרונה כשאני מתעוררת, מעוד לילה בלי מנוחה
אני לא מסתכלת לך בעיניים, מתלבשת מהר נבוכה
אל תביט אלי ככה לא אל תחבק, ואולי כבר עדיף לוותר
כי כל לילה אני ישנה לידך, וחולמת על מישהו אחר

קח את הכאב הזה...