המונח "שמירת נגיעה" התפתח בשנים האחרונות בתנועות הנוער הדתיות. מונח זה צמח מתוך ההלכה שאוסרת על מגע פיזי בין גבר ואישה. הסיבה להתפתחות המונח "שמירת נגיעה" דווקא בתנועות הנוער הדתיות היא שבתנועות הנוער מתרחש מפגש חריג בין בנים לבנות. ממפגש זה התעורר הצורך ליצור הפרדה כלשהי על מנת לא לחטוא באיסור הנגיעה עתיק היומין. הלכת איסור הנגיעה מחולקת לשלושה סוגים של איסורי נגיעה: איסור נגיעה בקרובי משפחה, איסור נגיעה בנשים שבתקופת נידה (תקופת המחזור החודשי ושבעה ימים נוספים לאחריו) ואיסור נגיעה באשת איש.בעניין מקורו של איסור הנגיעה בין קרובי משפחה קיימת מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן. טענת הרמב"ם היא שהאיסור הוא מדאורייתא, כלומר מהתורה. הוא מתבסס על הפסוק מויקרא בו נאמר: " אֶל-כָּל אִישׁ אִישׁ -שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה  אֲנִי ה' " (ויקרא, י"ח, ו'). הרמב"ם מפרש את האיסור "לא תקרבו" כאיסור של נגיעת חיבה. הרמב"ן חולק עליו וטוען שמקור האיסור הוא מדרבנן, כלומר מרבנים, שכן באמירת: "לא תקרבו" בספר ויקרא, נאסר רק קיום יחסי המין ולא כל נגיעה.

מצוות איסור גילוי עריות היא אחת משלושת המצוות שעבירה אסורה אפילו במצב של פיקוח נפש. איסור גילוי עריות הוא איסור של קיום יחסי מין בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה ושנייה. לפי הרמב"ם, איסור הנגיעה במקורו נועד להרחיק אנשים שעל פי התורה אסור שיקיימו יחסי מין. בנוסף טוען הרמב"ם שאיסור הנגיעה בא למנוע סיכוי שהנגיעה תתפתח ותתגלגל לעבירה על איסור גילוי עריות:

"שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות והוא אמרו באזהרה מזה 'אִישׁ אִישׁ -שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה': כאילו יאמר לא תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ערוה" (ספר המצוות לרמב"ם, מצווה שנג).

 לאיסור הנגיעה בקרובי משפחה התווספו איסור הנגיעה באשת איש ובאישה הנמצאת בתקופת נידה, שכן כתוב: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" (ויקרא י"ח, י"ט).

הטענה הרווחת בקרב רבני הציונות הדתית היא שנגיעה יכולה להביא אדם לידי הרהורים ומחשבות טמאים ואף להתגלגל למעשים מיניים שאינם רצויים בחברה הדתית. אך צעירים דתיים כיום חולקים עליהם ומחפשים תשובה מעט יותר מניחה את הדעת. במקביל, יצאו לאור מספר ספרים המעודדים שמירת נגיעה. בספרים אלו ניתנות סיבות הגיוניות יותר מאשר הסיבות שנותנים הרבנים והם מלווים בסיפורים אמיתיים על יתרונותיה של שמירת הנגיעה.

דוגמה לספר המעודד שמירת נגיעה הוא "מגע הקסם" של גילה מנלוסון. בספר זה מסבירה מנלוסון את הכדאיות שבשמירת הנגיעה. הסיבות הניתנות הו הינן רציונאליות אפילו לקורא החילוני שאינו מעורה בחברה הדתית. מנלוסון טוענת שרובנו איננו מעריכים נכונה את העוצמה הטמונה במגע. לדעתה, המגע הפיזי הוא הכוח החזק ביותר הפועל על האדם. המגע יוצר רגשות של חום, פתיחות, קרבה והתחברות גדולים יותר מאשר בלא מגע. היא טוענת שהוא יוצר התקשרות מיידית בין בני אדם, ללא אבחנה ומגביר את האינטימיות בין בני הזוג ובמערכת היחסים עצמה.

מנלוסון טוענת שבעקבות מערכת יחסים בה היה מעורב מגע פיזי אנשים עוטפים את עצמם ומערכות היחסים שלהם באשליות וחווים כשלון ואכזבה. בנוסף, רגישותם ויכולתם של בני הזוג לתת אמון באנשים ניזקות באופן בלתי הפיך. יתר על כן, למגע כוח מיניפולטיבי שלא מאפשר הסתכלות אובייקטיבית על בן או בת הזוג, שיקול הדעת נמצא מחוץ לתמונה. כמו כן, יש סיכוי גדול יותר לבלבול בין תשוקה פיזית לבין "הקשר האמיתי".

מנלוסון טוענת שכאשר מתקיימת מערכת יחסים עם פן פיזי יש היגררות להשוואות בין מערכות יחסים. בהתנסות פיזית יש אובדן רגישות וייחודיות שיכולות להופיע רק במערכת יחסים חד פעמית. בנגיעה בעת מערכת יחסים פוגמים באפשרות העתידית לחוות את "ההתעלות הגבוהה ביותר". מלבד זאת, מנלוסון מאמינה שהחלק החשוב במערכת יחסים הוא הכרת אישיותו של בן או בת הזוג. מכאן שבחוסר נגיעה יש שמירה על מידה רבה של פרספקטיבה לגבי אישיותו של בן או בת הזוג שמאפשרת התפתחות מערכת יחסים במישור האינטלקטואלי, הרגשי והרוחני. כמו כן, היא מאמינה שללא מגע יכול להתפתח מרחב שבו יכול להתפתח קשר אמיתי ומשמעותי.

בתור אדם דתי, גם אני התעניינתי בסיבות שמירת הנגיעה שלא היו ברורות לי. במהלך כתיבת העבודה נחשפתי לפנים שונות הקיימות במונח, פנים שלא היו גלויות קודם. לצערי, לא רבים הם האנשים שקוראים לפני שמחליטים לשמור נגיעה שכן החלטתם נעשית בעיקר עקב לחץ חברתי. כך נוצר מצב בו אנשים שעושים פעולה מסוימת שהינה מקובלת בחברה בה הם חיים, אך אינם מודעים כלל לטעמה.

הטיעונים שקראתי המעודדים שמירת נגיעה, על אף היותם רציונאליים, לא שיכנעו אותי. מלכתחילה שמירת הנגיעה נשמעה לי כהלכה שאינה מתאימה לחיי. אני מגדירה את עצמי כבן אדם חזק נפשית שמודע למה שהוא עושה, לכן ההתגלגלות לדברים שאין לי רצון שמערכת היחסים תגלגל אליהם אינה באה בחשבון. תיאורטית, רעיון שמירת הנגיעה נחמד וחלק מהטיעונים אפילו נשמעים לי ככאלה שהייתי מעלה בעצמי, אך בפועל ישנם דברים הנראים לי קיצוניים ביותר ואף מיותרים. לעיתים, ישנו מגע שאין מקורו בחיבה ושלעולם לא יתפתח לחיבה, אך גם הוא לפי הלכת איסור הנגיעה וכל הדומה לו – אסור. לדעתי, אדם שאינו רוצה להגיע למצב בו הוא מקיים מגע אינטימי עם בת זוגתו לפני הנישואין, צריך להיות מסוגל לעצור את עצמו. מלבד זאת, ברוב מערכות היחסים קיים גם הפן הרוחני והאינטלקטואלי, גם במערכות יחסים בהן קיים מגע. לטעמי, שמירת נגיעה נועדה לאנשים חלשים, לאנשים שלא יודעים לאן תיקח אותם הנגיעה הבאה, שאינם מסוגלים לעצור את עצמם ולסמן לעצמם גדר ברורה שאותה לא עוברים.

- הדס -