נזכרתי בדף ההוראות בבוקר חורפי אחד באמצע חופשת חנוכה, כשהגשם טפטף במורד החלון. ישבתי בחוסר מעש על הכורסה בסלון, שיעורי הבית והעבודות שניתנו על ידי המורים נעשו כולם והטלוויזיה שבקה חיים. בהיתי בחלל, בחיפוש אחר משהו לעשות. אז נזכרתי בדף ההוראות שצידיו מרופטים. זכרתי בדיוק איפה הנחתי אותו: במגירה התחתונה שבחדרי, זו ששמורה לזיכרונות המיוחדים והחשובים שאירעו לי בחיי. הוא אכן היה שם, בדיוק היכן שחשבתי שיהיה. מיהרתי להוציא אותו והתחלתי ליצור.

שקדתי על מלאכת הכנת שלושים החלקים במשך כשעתיים. לאחר שבחנתי כל דף בקפידה, קיפלתי אותו כך שהפך לעוד אחד מסך החלקים האחרים. כעת, היו פזורות לפני שלושים פיסות נייר מקופלות, דמויות מקביליות. כל אחת מן המקביליות הללו הייתה בצבע שונה. קיפלתי אותן בהתאם לדף ההוראות – דף מצולם שמורה לאוריגאמי נתן לי בפגישה קצרה שהתרחשה לפני כמה שנים. "אני חושב שתאהבי את זה", הוא אמר, והושיט לי את הדף. הוא אמר לי שאם פעם אמצא לי זמן, אולי כדאי לי לנסות לקפל את זה, על אף חוסר ניסיוני בקיפולי נייר. עכשיו נזכרתי בו בחיוך, הוא היה קירח, ידיו היו עדינות ורכות, אצבעותיו דקיקות וארוכות כמעידות על מספר הדפים שעברו וקופלו תחתן. עיניו שהיו בגוון כחול עמוק, בדיוק כמו אחת המקביליות שנחה לפני, חדרו לכל דבר עליו הסתכל והעניקו לו יופי אצילי.  הוא הסביר לי מעט מאוד, אך הוא כן אמר לי דבר אחד חשוב: הוא אמר שעל מנת להשלים את ה"כדור" עליי להכין מספר מדויק של שלושים חלקים בדיוק כמו שנכתב בדף ההוראות. "בלי החלקים כולם", הוא הסביר ואמר "לא יוכל הכדור להיות שלם". את החיבור בין החלקים הוא הותיר לי ללמוד לבד, הלכתי משם כשדף ההוראות המרופט בידי.

החוקרים סבורים שתורת האוריגאמי החלה בסין. כאשר סוחרים יפנים הגיעו לסין הם גנבו את סודות התורה העתיקה וקראו לה "אורי-קאמי", שביפנית משמעותן קיפול פיסות נייר. היפנים השתמשו באוריגאמי בחלק מהטקסים הדתיים שלהם. תחום קיפולי הנייר תמיד קסם לי, אך גם תמיד נראה לי קשה להבנה ולביצוע. הצורות המודולאריות, שבהן הדגם מורכב מכמה דפים נפרדים שמתחברים אחד לשני באמצעות לחץ, קסמו לי יותר מכל ונראו לי מושלמות מכדי שנערה מגושמת כמוני תצליח לקפל כמותן. פעם אחת כשניסיתי להבין הוראות מאתר מסוים באינטרנט, התייאשתי עוד לפני שהגעתי לשלב השלישי. גם כשניסו להסביר לי איך לקפל, לא הצלחתי להבין. ניסיתי והתאמצתי, אך למרות הכל כישלון רדף כישלון, עד שבסופו של דבר מאסתי באוריגאמי. ידעתי שככל שאמשיך לנסות – אאכזב את עצמי יותר, והחלטתי שבעתיד, אמצא את הרגע המתאים להתחיל שוב.

התנערתי מהזיכרונות המדכאים הללו והתעלמתי מהם, איני צריכה להכניס לראשי פחדים שכאלה, שכן הצלחתי ליצור בכוחות עצמי את שלושים המקביליות המשונות. עתה, הכנתי את עצמי לקטע המסובך – ההרכבה. המקביליות בזכות עצמן היו נחמדות, אבל היופי, הצבעוניות והעוצמה היו טמונים בחיבור שבין החלקים. למרות הקושי הבנתי את הדרך, את הטכניקה של חיבור החלקים. כשכמעט השלמתי את המלאכה, ניסיתי לחבר את כל הקצות שנשארו לי. אמנם הצלחתי, אך משהו בצורה המוגמרת נראה לי לא נכון ולא סימטרי. פירקתי את הכדור וניסית להרכיב אותו שנית, ידעתי שהדרך נכונה, אך התוצאה שהתקבלה לא הייתה כמו שהייתה אמורה להיות. החלטתי לחפש את המורה לאוריגאמי בעל העיניים בגוון הכחול העמוק. נזכרתי שמישהי מכיתתי סיפרה שהוא פתח חנות למוצרי אוריגאמי לפני כמה חודשים. על אף הגשם בחוץ, החלטתי שאני חייבת למצוא אותו ולשאול אותו מה לא בסדר בחיבור החלקים, מה עשיתי לא נכון.

הלכתי במהירות, לחיי סמוקות מהקור העז. המרחק לא היה רב, אך כאשר הגעתי לחנות הרגשתי זיעה נוטפת ממצחי. מתנשפת התבוננתי בדלת, היא הייתה סגורה. הבחנתי במודעת אבל שהייתה תלויה על הדלת: "בצער רב וביגון קודר אנחנו מודיעים של פטירתו בטרם עת של בעלי, אבינו וסבינו, אהוד מרדכי שמת בטרם עת ממחלת סרטן קשה". כעסתי על עצמי, על שלא הקדשתי את זמני לנסות ולהבין את חוכמתו של האיש, כעסתי על כך שהכרתי אותו בתור "המורה לאוריגאמי" ואפילו לא ידעתי את שמו.

נזכרתי בעוד פרט מפגישתי הישנה עם המורה, הוא סיפר לי סיפור: סדאקו נולדה במהלך מלחמת העולם השנייה בהירושימה שביפן. כשהייתה בת שנתיים הוטלה על העיר פצצת האטום. סדאקו שרדה, אך כשהייתה בת 12 אובחנה אצלה מחלת הלויקמיה. על מיטת חוליה, החלה סדאקו לקפל עגורים מנייר שבמסורת היפנית מסמלים אריכות ימים, אושר, שלום ותקווה. סדאקו האמינה באגדה יפנית עתיקה, האומרת שאם מקפלים אלף עגורי נייר הם יגנו על המקפל מפני כל צרה ומחלה. היא הספיקה לקפל שש מאות שישים וארבעה עגורי נייר בטרם נפטרה. הם לא עזרו לה. העגורים נתנו תקווה למכריה, שהשלימו את המלאכה והפכו אותה לגיבורה לאומית. תהיתי אם המורה, כמו סדאקו, קיפל עגורים על מיטת חוליו. תהיתי כמה עגורים נותרו לו על מנת להשלים את המשימה ולקפל אלף עגורים? כשחזרתי לביתי פירקתי את הכדור וספרתי את המקביליות, הבחנתי שהמקבילית בגוון כחול עמוק חסרה.

- הדס -