על אף היותי בת חמש עשרה בלבד, איני זוכרת תעמולת בחירות מסריחה כמו זו. השמצות מכל עבר ועל כל המפלגות מגיעות מהימין ומהשמאל. מרצ רוצים לראות פחות ליברמן, הליכוד לא מאמינים בליבני, העבודה מציגה את ליבני וביבי ככאלה שאינם יכולים לעמוד בדברים ב"רגע האמת" וישראל ביתנו מלכלכת על יושבי ראש המפלגות הערביות.

מה קרה למדינה שלנו? מה קרה לנבחרי הציבור שלנו?

האם כל מה שאנחנו מבינים זה השמצות?

אני חייבת להודות שהתשדירים מאוד משעשעים אותי. רובם ניחנו בשנינות היאה לקופיריטרים הטובים בישראל והם אכן מתשדירי הבחירות הטובים ביותר שנוצרו פה מבחינה זו. אך למה לנו להדרדר לרמה כל-כך נמוכה, אם לא לקרוא לה תת-רמה? מדוע המפלגות הגדולות מעדיפות להוציא כסף על הוצאת שם רע למפלגות אחרות מאשר הוצאת שם טוב להם?

אני יכולה רק לנחש את התשובות לשאלות הללו. אני מניחה שכבר אין למפלגות האלה להגיד דברים טובים על המנהיגים שעומדים בראשם. הרבה יותר קל להאשים אנשים אחרים, להראות כמה הם לא טובים, זה ברור. אבל צריך גם לדעת מתי חציתם את הגבול. ההשמצות האלה מיותרות, הן לא מעוררות את מערת הבחירות הישנונית שלנו, הן לא תורמות לשיח הציבורי והחברתי והן בטוח שאין תורמות לראיה של העולם אותנו.

אני מודה שבאנר שכתוב עליו:

"אם אהבתם את מוסוליני

אם התגעגתם לסטלין

אתם תמותו על ליברמן"

מאוד משעשע ואפילו נכון. אך האם אנחנו, כעם, רוצים מערכת בחירות כל-כך מלוכלכת ומסריחה? האם זה מה שאנחנו רוצים שיחשבו עלינו ועל המפלגות הללו בעולם? מה קורה לנו?

- הדס -