בשבועות האחרונים ניהלתי מספר שיחות עם נושא משותף: החדרת מסרים פוליטיים באמצעות תנועות נוער. בתור חניכה ומדריכה בצופים, תנועת נוער שמכריזה על עצמה ככזו שאינה משויכת לשום מפלגה או זרם פוליטי, איני תומכת בהחדרה הזו. למעשה, אני רואה בה מעין שטיפת מוח. בין אם אני מאמינה בערכים הפוליטיים האלה ובין אם לאו, אין מקום להכתבה שלהם במערכת החינוך הבלתי פורמאלית (ובוודאי שלא הפורמאלית). יש מקום לפוליטיקה בתנועות הנוער, אך לא כאשר המטרה היא לגרום לכך שהחניכים יאמינו בדבר מסוים.

תנועת נוער היא המקום להביא את עובדות המפתח של אירוע מסוים, לעלות את הקונפליקט, לעורר דיון בנושא. אך כאשר הדיון מכוון על מנת שהחניכים יצאו ממנו עם דעה מסוימת או מסקנה מסוימת המוכתבת מלמעלה - זה לא בסדר. החניכים רואים במדריך מודל לחיקוי ודמות להערצה, הם ירצו לחשוב כמו שהמדריך חושב, לעשות כמו שהמדריך עושה. אין עוד דמות סמכותית שילדים הולכים שבי אחריה כמו המדריך. זה לא בסדר למדריך להגיד לילדים מה לחשוב.  זה לא בסדר כי במובן מסוים, זה שימוש בכוח בצורה המכוערת ביותר, המדריך גורם לחניכים לחשוב שהם מאמינים במשהו כי הוא מאמין בו. למדריך יש כל-כך הרבה כוח בידיו ואם הוא משתמש בו למטרות נלוזות כמו לגרום לחניכיו להאמין שצריך לשמור על ארץ ישראל השלמה בכל מחיר – אז המדריך פספס את מטרתו.

בחלק מן המקרים, מטרתה הבולטת של תנועת הנוער היא לחנך ילדים לעמדה פוליטית מסוימת או לאמונה במורשתו של מישהו. מתקיימת כאן הבנה של כוח המדריך ותמימות החניכים שיכולים ליצור אמונה עיוורת של קבוצה גדולה של אנשים. השימוש בתנועות נוער על מנת להעביר עמדה פוליטית גורר מסר הפכפך, מעין מלכוד 22: אם המפלגה מאמינה בצדקתה בנושאים כאלו ואחרים, הרי שאין סיבה שלא כולם יחשבו כך. לכן, אין שום סיבה לחנך את הנוער לערכים כאלה מכיוון שגם ככה הם יגיעו אל תובנה זאת בשלב כלשהו בחייהם. אך כאשר מפלגה מקימה תנועת נוער היא מודיעה שלא בטוח שכולם יסכימו עם דעתה ולכן כדאי להחדיר את המסרים האלה לאנשים בעוד הם צעירים.

בתנועות הנוער יש מקום להעביר פעולות על אקטואליה ועל פוליטיקה, יש מקום לפתוח הכל. אבל חשוב שהמדריך לא יביע את דעתו בנושא, שכן אז רבים מהחניכים יביעו הסכמה איתו רק מפני שזו דעתו של המדריך. אם המדריך רואה מגמה כלשהי בגדוד, אין בעיה בכך, אך כדאי שיגן על חניך במקרה והוא אינו חושב כמו שאר הקבוצה. יש להסביר לחניכים שלכל דעה יש מקום בתנועת הנוער ושאף אחד אינו שופט אותך לפי דעותיך הפוליטיות. הפופולאריות בתנועה אינה נמדדת לפי מידת השמאלניות או ימניות של החניך או המדריך.

אני לא רוצה שיכתיבו לי איך לחשוב ובמה להאמין. אני לא רוצה שישפטו אותי על פי הדעה הפוליטית שלי. אני רוצה להיות בחברה שבה מותר להגיד הכל מבלי לחשוב איך זה יתקבל. אני רוצה שאנשים יחשבו לפני שהם מדברים. אני רוצה שאנשים יחשבו לפני שהם בוחרים להאמין ולחוות דעתם בנושא כלשהו.

מטרתה של תנועת הנוער היא לחנך ילדים לערכים, ערכים של כבוד, נתינה ומעורבות חברתית. כמו גם ערכים של דמוקרטיה, שיוויון ואהבת הארץ. מטרתה של תנועת הנוער היא ללמד לילדים לחשוב, לשקול דעות. לעם במדינת ישראל יהיה עוד זמן רב לדון בפוליטיקה ולגבש דעה בכל דבר ועניין, אבל תנועת הנוער אינה המקום. יש להעלות את האירועים למודעות של החניכים, לשאול לדעתם, להראות את שני צידיו של המטבע, אך לא להגיד להם מה לחשוב. לא להצביע על המפה הפוליטית ולהסביר לאיזה צד "נכון" להשתייך, לא להציג דעות כאילו שהיו עובדות.

אני רואה בתנועת הצופים סוג של הגשמה של עיקרי הדברים הללו. עם זאת, אני מוצאת שלרוב המדריכים כמעט בלתי אפשרי לא להעביר מסר פוליטי כלשהו. בשבט שלי התקיימו בחירות דמה ומדריכה אחת הייתה חייבת להראות שהיא תומכת בביבי. אין שום בעיה להביע דעה בצופים, אך לא בתור מקור סמכות שמציג מה נכון ומה לא. אני חושבת שהרבה פעמים קשה לפתוח אקטואליה מבלי להביע ולו דעה מינורית, ולו להטות את הדיון אפילו במעט, אבל צריך לנסות.

תנועת הנוער היא מקום לחינוך הנוער לערכים אוניברסאליים, מקום להשלים את החינוך החסר והלקוי שמקבלים החניכים בבתי הספר. תנועת הנוער צריכה להתמקד בחברה, בנושאים שעקרוניים וחשובים לנוער. היא בוודאי שצריכה להעלות את הנושאים האקטואליים לסדר היום, אך לא לנקוט עמדה משמעותית.