בחג הפורים, כבר כמעט כל שנה, מתכנסת משפחתי המורחבת יחד לקריאת מגילה ומשתה כיד המלך. המשתה, כמובן, לא מחייב שום משקאות אלכוהוליים ובדרך כלל המשקה שהכי מתקרב לאלכוהולי הוא שוקו. הסעודה עצמה, כמו אצל משפחה אמריקאית-אורתודוקסית טיפוסית, מורכבת מבייגלס, גבינת שמנת ודג סלמון, לא משהו מסובך מידי (במיוחד כשהכל נקנה מהחנות הקרובה). כמובן, שלכבוד פורים כל בני ובנות הדודים מגיעים מחופשים במגוון תחפושות משונות. אם מסתכלים על כל התחפשות שעברו בשנים האחרונות ניתן לראות שיטתיות מסוימת בבחירת התחפושות: תחפושות ילדיו של דוד אחד הן תמיד משחקי מילים לא מאוד שנונים כמו: "שום דבר" או "תחפושת מקור eat". את הדוד השני בנותיו מחפשות, כי כל התחפושות שהן מוצאות מתאימות לארבעה אנשים והן רק שלוש. הדוד השלישי, לעומתם, הוא זה שלא השקיע בתחפושת, תמיד יש אחד כזה, לא?ילדיו מתחפשים לדמויות מסרטים מצוירים באמצעות תחפושות קנויות, שעוברות מדור לדור, אך בסופו של דבר הן המוצלחות ביותר.
בשנים האחרונות, סבא שלי מאס מקריאת המגילה הארוכה שבבית הכנסת, זו המלווה ביריות אקדחים מזויפים והרבה רעש. הוא הבין, וכך גם אנחנו, שבכל פעם שקורא המגילה קורא את המילה "המן" יש יותר מדקה של המולה, כך שזמן קריאת המגילה מוכפל. לאחר מחשבה, החליטו סבי וסבתי לערוך בביתם קריאת מגילה ברוגע. אך אתמול היה שקט במיוחד, כי דוד אחד שלי, זה שבנותיו מחפשות אותו, לא הביא את ילדיו, הם אצל היו אצל גרושתו. אתמול, כאשר ישבתי בסלון שלהם שהכיל בקושי רב חלק ממשפחתי המורחבת (גם אם ההגעה הייתה רק חלקית. לסבי וסבתי 28 נכדים, כך שגם אם 6 ילדים חסרים יש הרבה אנשים אחרים שימלאו אותו...). החלטתי שזה המקום בו אוכל להקשיב באמת לקריאת המגילה. חיפשתי פסוק אחד לזכור ממנה, פסוק שמבחינתי יהווה את מהות המגילה כולה.
בעודי קוראת את המגילה בבית סבי וסבתי, נתקלתי בפסוק שחיפשתי. כאשר מרדכי עומד אבל וחפוי ראש מחוץ לארמון המלך, הוא מבקש מאסתר להתחנן לפני המלך שיציל את היהודים מן הגזרה הקשה של המן. אסתר חוששת לבוא אל המלך, שכן היא לא הוזמנה לבקר אצל המלך שלושים יום ומי שאין מוזמן בידי המלך ואינו מוצא חן בעיניו מומת. מרדכי מוסר לאסתר ואומר לה כך: "אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אסתר, פרק ד', פסוקים י"ג-י"ד). מרדכי אומר לאסתר לא לחשוב שהיא תימלט מהגורל האכזר של היהודים מפני שהיא מוגנת בארמון. הוא טוען שאם היא תתעלם מן הגזרה הקשה שנגזרה על העם היהודי – הצלה תגיע ליהודים ממקום אחר, גורלו של העם היהודי אינו תלוי רק בה. אך מצד שני, מרדכי אומר שהיא לא תשרוד, אם היא תתעלם מבקשת העזרה הזאת, היא ובית אביה יאבדו. זה מבחן האמת שלה בתור מלכה ובתור בן אדם.
מרדכי מבקר את שיקול הדעת של אסתר. מבחינתה, היא מוגנת בארמונו של המלך אחשוורוש, אין דבר רע שיכול לקרות לה. אך אם היא תיקח יוזמה, היא תימצא בסכנת מוות ולכן מנקודת המבט שלה – עדיף לה להתעלם מהמאורעות ומן הגזרות שהוטלו על היהודים. מרדכי מסביר לאסתר שהעולם לא עובד כך, שאלוהים לא גומל טובה לאלה שאינם מוכנים לסכן את נפשם בכדי להציל נפשות אחרות. האל אינו גומל טובה לאנוכיים הנמצאים במצב בטוח ומעלימים עין מסכנת הציבור כולו. מרדכי אומר שהעם היהודי ינצל בכל מקרה, שיהיה בסדר, אבל השאלה היא מי יביא את הישועה והאם אסתר מוכנה לסכן את עצמה עבור האומה כולה.
מרדכי מבקר את אופן ההתנהלות של אסתר. הוא מבקר את האדישות שלה, את הפאסיביות והפחד שלה. מרדכי דורש מאסתר לפעול, הוא מבהיר לה שלא סתם היא הגיעה לתפקיד המלכה כעת. מרדכי מסביר שהאל גרם לכך שגורלה יהיה קשור בגורל ציבור היהודים, שיש לה ייעוד, היא צריכה להציל את העם ובדרך גם את עצמה. המלכה היא דמות בעלת יכולת לשנות, דמות אקטיבית, ואסתר לא השתמשה ביעילות בכוח שניתן לה. זה המקום של אסתר להתנער מהאדישות שאפפה אותה לאורך כל המגילה, זה המקום שלה לפעול למען מטרה שמקדשת את אמצעיה.
האם אנחנו פעילים מספיק בחברה? האם אנחנו תורמים מספיק? אם נבחן את עצמנו נגלה שלמעשה, אנחנו אדישים לגבי הרבה דברים. נגלה שיש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להיטיב עם עצמנו ועם החברה. אם נפעל, נפסיק עם האדישות, הפאסיביות והפחד שלנו, נצליח לשנות. זה יתחיל במשהו קטן, אולי בלתי מורגש, אבל זה יתגלגל ויהפוך למשהו גדול. כדאי שנפסיק עם האמירה הכל-כך שגורה בפינו: "יהיה בסדר", כי אם לא נעשה דבר, לא, לא יהיה בסדר. נתחיל לפעול, מעכשיו. כי יהיה בסדר רק אם נתחיל לפעול ולא נזנח את ערכנו המוסריים, אם לא נשכח את עברנו ונזכור שהעתיד עוד מחכה לנו והוא יהיה טוב רק אם נעבוד כדי שיהיה כך. חוץ מזה, מי רוצה ש"יהיה בסדר"? בסדר זה לא טוב, זה לא רע, זה רק... בסדר. אנחנו לא רוצים שיהיה רק "בסדר", אנחנו רוצים שיהיה טוב. אמירת "יהיה בסדר" היא כניעה למציאות ואנחנו לא נכנעים למציאות, נכון?
חג פורים שמח,
- הדס -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: