באשמתו, הקאתי את הנשמה.

אתמול הייתה החתונה. וואו. היה כל כך כיף.

הגענו קצת באיחור בגלל אחשלי, אבל נסלח לו על זה עד יום כיפור.

ציפו הייתה מדהימה, מכף רגל עד הראש- מושלמת :D וגם יוני, עם נעליים נורמליות ולא שורש סוף סוף.

החופה הייתה יותר מדי מרגשת, אני לקחתי את תפקיד הצלמת (ביחד עם מירי, צוות צילום.) אבל זה לא מנע ממני להזיל דמעות כמו ילדה קטנה.

מאז שראיתי את אמא שלהם נכנסת, התחלתי לבכות. כ"כ התרגשתי, מקווה שיצא משהו נורמלי מהצילום.

ישר אחרי החופה, ריקודים חסידיים שגרמו לכולם להתחיל לפרוק אנרגיות.

נראה לי שפה כבר הייתי קצת שתויה, סתם הזמנו כמה קוקטילים שלא היו מי ידוע מה. משום מה היה להם טעם של תרופה, אבל הברמן זרם אז זרמתי גם.

ישבנו לאכול קצת, ואז שוב ריקודים. היה מצחיק, אפעם לא רקדנו ככה עם כל החבר'ה, באמת שהיה כיף.

כל שיר, התפרענו יותר. גם היה את הקטע של הסלואו, שאני הזמנתי את ציפו לרקוד, ועשינו מעצמנו פאדיחות. מפה לשם, ריקודים, אוכל, צחוקים ו.. שתיה.

פעם ראשונה שהרשתי לעצמי לשתות.

וודקה נקיה, וודקה עם לימונדה, 4 קוקטילים, וקצת כאבי ראש.

בסוף, לפני שהלכנו, הברמן שאל אם אני רוצה משהו ממסטל, אז אמרתי כן. טעות חמורה כי גם אין לי מושג מה הוא ערבב שם (A) אבל שתיתי ואהבתי, וסיימתי את הכוס. והופ זה השפיע באמת.

פתאום הרחבה התרוקנה, אבל אני ממש רציתי לרקוד. אז מירי הצטרפה אליי :)

ואז באמת קלטתי שכולם כבר הולכים, אז בסדר נלך.

מזל שזה כבר היה הסוף כי היה לי התקף צחוק מטורף ובקושי הצלחתי ללכת. אמא שלי איכשהו עזרה לי לרדת במדרגות אז מנעתי ממני את הפאדיחות.

נסענו הביתה, אבל באמצע ביקשתי לעצור. הקאתי את הנשמה. הכל יצא.

כל מה שאכלתי (אגב, מעורב ירושלמי זה טעים!) היה שם על הריצפה. התפוצץ לי הראש, אבל אני מודה שנהנתי. הגעתי לבית ונפלתי על המיטה, ואז הקאתי שוב והצלחתי להרדם.

קמתי עם כאב ראש עוצמתי, שהספיק לעבור למזלי. ואת האמת? אני עם חיוך, פעם ראשונה שהשתכרתי, והיה סבבה.

מזל טוב. היה מדהים. תחכו לתמונות.

*

ובנימה פחות שמחה, ציפו ויוני עוברים היום :(

אני די רוצה להקדיש להם מקום קטנטן פה, למרות שאני לא בטוחה שהם יקראו, ולמרות שאני בטוחה שאני אכריח אותם לישון אצלי ימים על גבי ימים (גם אם יוני חוזר רק פעם בשבועיים!) אז הם פחות או יותר יגורו אצלי.

אתם תהיו ממש חסרים פה באשדוד, בואו נגיד שאתה די מרכז החבורה, שכל מפגש שזה בסיטי זה רק בגללכם, ואני שמחה שזה ככה, כי תכלס רק מזה שאתם נוכחים אתם גורמים לכל האווירה להיות שונה. להיות שמחה.

אני גאה להגיד שאתם החברים הכי טובים שלי, שאני מכירה אתכם מאז שאתם בארץ ואני אוהבת אתכם כאילו גדלנו ביחד וכאילו אנחנו מכירים מתמיד. אני אוהבת אתכם, המון.

והמרחק הקטן הזה שעכשיו מפריד בין בית לבית לא ימנע מאהבה לגדול

 3> (אני מגזימה, זה כולה נסיעה קצת יותר ארוכה, אבל אני אתגעגע. המון.)

שיהיה לכם חורף קריר,

ואל תשתו יותר מדי- סתם כאב ראש.

ג'ן.