היום היה לי יום אחד הקשים בזמן האחרון, מבחינה מנטלית.

ולא- הפעם זה לא היה קשור אליי אלא לאנשים רבים הקשורים אלי בדרך זו או אחרת.

היום היינו צריכים לקבור פעוטה בת 10 ימים בלבד.

ה"חוויה" הייתה קשה במיוחד, הדמעות ירדו בלי סוף.

כששמעתי על המקרה אתמול בערב לא ידעתי איך להגיב.

פשוט התיישבתי על הספה בסלון והייתי בשוק.

אמא שלי נשברה מנטלית ופיזית, היא פשוט לא יכלה לעמוד.

את האמת שבכלל לא התכוונתי לכת להלוויה היום, קיבלתי SMS מאמא באמצע שיעור לשון

וההחלטה התקבלה, ההלוויה הראשונה בחיי שאני הולכת אליה, והיא של תינוקת קטנה.

כשהגענו לבית קברות, התחושות החלו להיות מוזרות, ברגע שראיתי את המשפחה מתקרבת לבית קרבות,

הם היו שם ממש מולי, התחילו הדמעות לנזול.

ברגע שהכניסו את הקבר הקטן הזה לבור ההוא, ומילאו אותו בחול, באמת שכבר לא יכולתי,

לא רק אני, כל מי שהיה נוכח שם לא היה אדיש,

הקולות היו חזקים ואני אישית רעדתי.

הברכות היו מרגשות והשיר עוד יותר.

אני באמת שלא יודעת איך אני יכולה לנחם חברה טובה שכרגע קברה את האחיינית הקטנה שלה,

שרק לפני שבוע קברה את הסבתא.

תתארו לכם עולם יפה
פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
ומעל גגות, הכוכבים
והזמן עובר בלי פחד
ואני הולך לפגוש אותה בגן העדן

תתארו לכם קצת אושר
כי הוא כל כך כל כך נדיר כאן
עיר מגניבה בתוך החושך ושנינו בשמיכה
והיא מלטפת אותי ואומרת לי
מחר יקרה מה שרצית
והיא מלאה השתקפויות של עצב ושמחה

תתארו לכם באמצע יום יפה
שמיים מעליכם, האהבה איתכם
כן, ככה זה קרה, לפתע היא אמרה
אני עוד זוכר אותה, כמו בסערה
תתארו לכם אותי נופל לתוך זרועותיה

תתארו לכם עולם פשוט, חדר ללילה, בית בגשם
רוחות עצים מלאים בתות, ושנינו שיכורים
"אם נפרד אני אמות", היא לוחשת וגועשת
תתארו לכם עוד הזדמנות לחזור פתאום לנעורים

תתארו לכם את החיים, זזים אחורה וקדימה
מה שחסר שוב מיתמלא, מה שהיה פתאום ישנו
ואני מביט לתוך עיניה ונגנב בכוח פנימה
תתארו לכם אותנו מגשימים את כל החלומות

תתארו לכם באמצע יום יפה...

תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים, עם שמש בכיסים
(תתארו לכם עולם יפה, עיר בתוך החושך)
עולם פשוט, תתארו לכם קצת אושר

שלא נצטרך לעבור את עוד פעם, בחיים.

לזכרה של הפעוטה.