אני מחזיקה את הטלפון חזק ביד, כל כך חזק שעוד רגע הוא יחליק וישמט מידי.
אני מחייגת את המספר שלך, את עונה ומהצד השני של הטלפון אני יכולה לשמוע את החיוך שלך. מהר מאוד את מגיע אלי. אני לבושה בטייץ המנומר שלי ובסווטשירט מרופט וכשאת עומדת בדלת את מסתכלת עלי לכמה שניות ואז נכנסת במהירות ואומרת "נו, לא תזמיני אותי להכנס?!". את מתיישבת על הספה ואנחנו מדברות, כרגיל, על הכל, מה שחדש, מה שישן. אבל אני מחליטה שהגיע הזמן להגיד לך מה שאני מנסה כבר כל כך הרבה זמן... בדרך כלל אני מסתכלת עליך ומשתתקת אבל עכשיו פשוט כרכתי את רגלי סביבך, כאילו ישבת בחייקי והסתכלתי בעינייך. לקח לי כמה שניות לתפוס את האומץ, ולמרות כל הנאומים שהרצתי בראשי כבר כמה ימים, כל מה שיצא לי זה"אני רוצה להיות איתך!". הסתכלת עלי וחיוך קטן עלה על שפתייך. רציתי להגיד כל כך הרבה ולצעוק, לצעוק מה שאני מרגישה, אבל כל כך נהניתי מהשקט הזה, אז שתקתי. נישקת אותי בעדינות האופינית לך, כבר הרבה זמן שלא הרגשתי שלווה כזאת. למרות שאהבתי את הרכות רציתי להתנפל עליך! כמה שאת יפה וכמה את מדהימה! דחפתי אותך אחורה ונשכבתי עליך, לא הראית שום התנגדות והנשיקה שלנו הפכה לסוערת יותר. העברתי את ידי בשיער החלק שלך, כל שערה כל כך דקה ורכה. הידיים שלך ליטפו את גבי ונזכרתי כמה התגעגעתי למגע שלך. נישקתי בעדינות את הצוואר שלך.
קול הטלפון שנפל על הרצפה העיר אותי מהחלום וחיוכי דעך כשהבנתי שזאת הייתה עוד פנטזיה. הרמתי את הטלפון והנחתי אותו על השולחן...
Alex
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Alex-is-Writing