אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום

בס"ד

עד לפני שנה לא האמנתי באהבה... כאילו האמנתי באהבה- אבל לא בגיל שלנו.. כשמלא אנשים מסביבי היו חברים או סיפרו על התאהבויות שהיו להם הייתי חושבת לעצמי בראש: זה לא אמיתי... איך אהבה יכולה להיות אמיתית בגיל שלנו..

היו לי תאוריות שונות כשאחת מהן היתה למשל שבנות בגילי (אני אומרת בנות כי אני לא ממש יודעת איך בנים בעיניין הזה..) לפעמיים משכנעות את עצמן להתאהב.. כאילו הן רואות מישו חמוד ואז הן ישר מתחילות לחשוב עליו.. וכשמשעמם להן הן חושבות עליו, וכאילו מכריחות את עצמן להתאהב... (אני עדיין חושבת שלפעמיים זה נכון- בעיקר כשמדובר בבנות שכל יומיים מחליפות את בחור חלומותיהן..)

ובאמת חשבתי ככה..

עד שיצאתי לאיזה מחנה של כמה ימים.. וראיתי מישו.. בלונדיני.. עיניים כחולות.. אבל לא סתם- הוא היה נראה ממש בחור טוב.. כשכולם הלכו להתעסק בעניינהם והיה צריך לעזור- הוא נשאר לעזור... כל פעם...

ולא דיברתי איתו מילה.. אבל אחרי המחנה לא יכלתי לשכוח אותו.. את פניו.. עברה כבר כמעט שנה ואני זוכרת בדיוק איך הוא נראה..

זאת לא היתה התאהבות אמיתית, אבל לרגע התעורר בי איזהשהוא רגש.. רגש שאמר לי שיש דבר כזה אהבה בגילינו..

אבל באותו הזמן ניסיתי להדחיק את זה והמשכתי להגיד לעצמי את התאוריה ההיא שסיפרתי כבר עליה...

ואז חברות שלי באו לערב בנות קטן אצלי ופתאום, הן התחילו לספר על התאהבויות שלהן.. הייתי בשוק- חברות שלי מאוהבות? על אמת?.

ואז הבנתי שיש דבר כזה.. אך עדיין לא חשתי אותו באמת...

והיו עוד כל מיני קטעים.. למשל שחברה שלי מלמלה יום אחד "איך בא לי להתאהב!" ואני הסתכלתי עליה במבט תמה.. והיא אמרה "זה כ"כ כיף להרגיש  מאוהב.." וממולה חברה אחרת שלי אמרה "דווקא לא בא לי.. אני שונאת שאני מאוהבת במישו.."

והתחלתי להבין שזה לא סתם...

ואז... אז הגיע הרגע האמיתי..

היתה לנו פעילות כל שהיא בתנועת הנוער שאני נמצאת בה ואז נכנס מישו, שגילו כשנה מעלינו(קצת פחות) וסתם הצטרף אלינו.. הייתי בשמיים... מעולם לא דיברתי איתו, שמעתי עליו קצת.. והוא היה מדהים.. וחזרתי הביתה ב"היי" רציני.. וכ"כ פחדתי מזה.. פחדתי לטפח תקוות וחלומות לגבי מישו שרק הרגע פגשתי.. וכל אותו לילה רק חשבתי עליו..

וביום המחרת חשבתי לעצמי שהכל נעלם.. שזה סתם היה היי של רגע..

ופתאום יצא לי להפגש בו עוד כ"כ הרבה.. וכל הזמן שכנעתי את עצמי שאינני מרגישה כלפיו דבר אלא רק חושבת שהוא חמוד..

אתם מכירים את זה שבספרים מסופר על החברות הכי הכי טובות? מכירים את זה שהן אוהבות לקנות את אותם בגדים, שהן הולכות לאותם חוגים, שהולכות לאותו בית ספר, שמתאהבות באותו בחור...

אז תמיד חשבתי שזו אגדה.. אך מסתבר שלא.. משום שגיליתי באותו זמן שחברה שלי מאוהבת.. בו! ובאותו הזמן עוד הייתי מרוכזת בלהגיד לעצמי שאני לא מרגישה כלפייו...

ואז יצאנו ביחד לטיול.. כל החברה מה"סניף" (תנעות הנוער..) שלי.. ויצא לי להיות איתו כ"כ הרבה.. ומצד שני כ"כ מעט.. וכל היטול יצא לי לראות את מבטו.. הייתי מסתובבת לרגע ורואה את עיניו מביטות בי.. השיא היה כשחילקו דברים במהלך הטיול וגם הוא חילק.. ואז רציתי להחליף את הדבר במשהו אחר.. אז הוא בא, כרע על ברכיו ואמר: "זה בשבילך" מול כולם!!

ואז הבנתי שאני מאוהבת.. הכי בעולם... ובאותו הלילה סיפרתי לחברה הכי טובה שלי (הזו שמאוהבת בו גם כן) וסיכמנו שלא נריב על זה ולא כלום..

ובאותה התקופה הבנתי מה זו התאהבות, והבנתי שזו לא סתם המצאה.. כל הזמן הייתי כ"כ מאושרת, חשבתי עליו בכל דקה, וכל הזמן כשהלכתי ברחוב רק חיפשתי אותו.. (מכירים את השיר "בצילו של יום קיץ"? הקיצור יש שם בית שממש התחברתי אליו: הכיעור מושל ברחובות, בחלונות, משתקפים עננים אפורים. מחפש אותך בכל מקום, אולי פתאום, תוולדי מתוך רגע מקרי)ובכל פעם שרק זרק לעברי מילה הייתי נמסה...

באותו הזמן כולם ידעו על זה שחברה שלי מאוהבת בו ובין חברותי היה זה נושא שיחה תמידי... אבל אף אחת לא ידעה מה אני מרגישה כלפיו...

ולאט לאט התחלתי להכיר אותו לעומק וגילתי בן אדם קצת אחר ממה שדמיינתי.. והתלהבותי פחתה.. עד שבלב מסוים מצאתי את עצמי כבר לא ממש חושבת עליו ולא כ"כ מתלהבת כשיוצא לי לדבר איתו... והבנתי שאני כבר לא ממש מאוהבת בו...

למרות שמצד שני עדיין קצת קופץ לי הלב כשיוצא לי לדבר איתו..

וזו היתה התאהבותש ל בערך שלושה חודשים.. ואני יודעת שמעולם לא אשכח אותו, או את ההתאהבות הזו.. כי בעצם כשחושבים על זה.. זאת היתה האהבה הראשונה שלי...

אני חושבת לעצמי כל הזמן שאם רק הייתי יודעת אם הוא מרגיש משהו כלפי אז.. אולי... אבל כרגע אני לא יודעת דבר..

והבנתי סוף כל סוף את החברה שלי שאמרה "הלוואי שהייתי מאוהבת" כי זו באמת התחושה הכ מדהימה בעולם.. וכשאתה מאוהב הכל פתאום נראה טוב.. זה משנה לך את כל הראייה.. ומהצד השני הבנתי את החברה השניה שאמרה "שאני שונאת להיות מאוהבת" כי זה  מרגיש קצת כמו... סמרטוט כזה.. שכל מילה שהוא רק אומר את נמסה.. ואת מתחננת למילה ממנו, לכל יחס כלשהוא...

אז אני לא סגורה על עצמי בעיניין.. בא לי לחזור ולהיות מאוהבת ואילו רק בכדי שהכל יראה כ"כ חלומי וכ"F טוב.. ומצד שני לא ממש רוצה.. אז אני פשוט אתן לחיים להוליך אותי וללב שלי לקבוע... ואם אני אתאהב אני מבטיחה שתדעו.. והפעם תשמעו על זה בשידור חי ולא בדיעבד..