אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום

בס"ד

;

דבר ראשון לפני שאני בכלל מתחילה לדבר על סליחה אני אבקש סליחה ממכם.. לא נכנסתי כבר יותר משבוע לכתוב בבלוג.. את האמת? זה בגלל שקצת פחדתי.. אחרי שראיתי כ"כ הרבה תגובות על משהו די קטן שכתבתי נבהלתי.. זה מלחיץ לדהעת שהמון אנשים קוראים את מה שאתה כותב, מבקרים את מה שכתבת עליו, מבקרים אותך, מבקרים את הכתיבה שלך.. אבל אזרתי אומץ ונכנסתי בכל זאת..

ועכשיו אעבור לעניין שלשמו אני כותבת את הפוסט הזה...

ראש השנה מתקרב אלינו בטיל... וזה פשוט מפחיד, ממש...

תמיד מדברים על זה שחודש אלול זה חודש התשובה, ולי- לי הוא ברח מבין האצבעות והוא ממש תכף נגמר.. וזה ממש מלחיץ-כי אפילו לא התחלתי לחזור בתשובה...

בין אדם למקום- ביני לבין ה' זה תחום אחד, שמור, אישי שעליו לא אפרט (גם בגלל שזה אישי מידי וקשה מידי להסביר אפילו לעצמי).. אבל בין אדם לחברו.. מי לא צריך לחזור בתשובה על בן אדם לחברו???

התחלתי לעשות רשימה קטנה- ונבהלתי.. לחשוב על כל האנשים שפגעתי בהם במהלך השנה- זה קשה לספור...

בכל רגע נזכרתי בעוד מישהי ועוד מישהו..

כמה פעמים ביום יוצא לכם לרכל על אנשים? עכשיו תחשבו לעצמכם שאתם צריכים לבקש סליחה מכל אחד ואחד מהאנשים האלה- איך מתחילים?

ויודעים מה, בואו נעזוב רגע את כל הרכילויות.. תחשבו לעצמכם על כל האנשים שהתנהגתם אליהם בדרך לא ממש נעימה.. שירדתם על חברים, חברים הכי טובים, ולא חשבתם לעצמכם כמה פגעתם בהם....

תזכרו שניה הוא או בהיא שנמצאים בכיתה תמיד, אבל אף אחד לא ממש שם לב אליהם.. כשנכנסתם לכיתה ב"הייי!!! איך היה בשבת (/סופ"ש)" ואותם פשוט לא שאלתם- דילגתם בקלילות, לא מרוע.. פשוט לא שמתם לב שהם נמצאים בכיתה.. שאף אחד לא זוכר את יום ההולדת שלהם, שנפרדים בחיבוקים ביום חמישי (אצלנו לא לומדים בשישי) ואליהם בקושי טורחים לזרוק איזה "שבת שלום"... איזה סליחה ענקית צריך לבקש מהם..

ותחשבו על הקטעים הקטנים האלה שבחיים לא חשבתם עליהם שצריך לבקש עליהם סליחה.. למשל גזל שינה... ואני אסביר:

כמו שאמרתי כבר, אני לומדת בפנימיה, והשינה (מבחינתי לפחות) היא לא ממש פשוטה.. אני רגישה לכל רעש ואור- מה שמצריך שקט מוחלט מבנות החדר שלי... אתם יודעים כמה פעמים בנות הפריעו לי בחדר ובעצם גזלו לי חלק משנת הלילה- מה שגרם למחרת שאני אסתובב בעיניים עצמות וכל היום שלי פשוט יילך.. כי לא יהיה לי כוח לעשות כלום..

ואנשים לא חושבים להתנצל, וגם אני שוכחת כ"כ הרבה פעמים לבקש סליחה על דברים כאלה...

איך מבקשים סליחה מכ"כ הרבה אנשים? זה לא הגיוני, זה קשה מידי.. ובכל זאת אני מנסה...

אני יודעת שבימים הקרובים אני אצטרך להוריד את הכבוד שלי למתחת לאפס, זה לא כ"כ פשוט לגשת או להתקשר לבן אדם ולהתנצל, להודות בזה שטעית, שחטאת, שפשוט לא התנהגת כמו חבר... יש לנו נטיה כזו לתפוס את עצמינו בתור אחלה חברים, וכשהחבר מתנהג בצורה מגעילה אלינו, המחשבה הראשונה שעולה לנו בראש היא "איזה מגעיל" (ואני משתמשת במילים עדינות.. אני יודעת מה באמת עובר בראש אחרי שחבר פוגע בך) ו"אני בחיים לא הייתי עושה לו את זה" למרות שלפעמיים גם אנחנו מתנהגים בצורה גועלית כזו, ופשוט לא שמים לב...

לבקש סליחה מחבר זה כאילו להודות שאתה לא מושלם, בכלל לא.. ולא תמיד אתה מתנהג כמו חבר, בכלל לא... וזה קשה לנו להודות בזה כי הרבה יותר קל להאשים- אבל אחרי שנודה בזה- פחות נאשים..

ואחרי שנדע לשפוט את עצימנו- נדע פחות לשפוט יותר את האחרים ויותר, יותר לדון לכף זכות...;

אני לא מנסה להחזיר פה אף אחד בתשובה, פשוט רציתי לספר מה עובר לי בראש... אבל אני שמחה שכל המחשבות האלו מתרוצצות לי בראש- כי ככה אני לא אברח מזה- אני לא אוותר לעצמי ואבין שהגיע הזמן לבקש סליחה.. מכל מי שצריך... מכל מי ששכחתי כל הזמן..

כנראה שהגיע הזמן פשוט לבקש סליחה.....