אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאני לא יודעת כלום

בס"ד

אין מילה אחרת, מתאימה יותר, לתאר את הפיגועים האלה מאשר: פחד.

בכל פעם שהם משתכללים זה נעשה יותר מפחיד.

אם היה בעבר את פיגועי ההתאבדות באוטובוסים אז ניסנו לחפש דרך להתמודד ובערך מצאנו- אבטחה בתחבורה הציבורית.

אם היו אלה פיגועי ירי אז ניסנו גם לחפש פתרונות- אבטחה מוגברת, תפיסת טרמפים רק בתוך הישובים וטרמפיאדת מסודרות..

ועוד...

ומה עכשיו? איך אפשר להתמודד עם זה?

מה? נחרים לכל ערבי את המכונית.. זה לא הגיוני.. זה כלי נשק שאי אפשר לקחת להם, ואי אפשר לזהות מרחוק.. אי אפשר לנחש שזה כלי נשק..

זה לא שאנחנו לא יודעים שמכונית זה מכונת הרג, כלי רצחני... זה לא מחדש שום דבר... לצערנו המוות בכביש גבה מספר הרוגים כ"כ גדול מאשר בכל מלחמות ישראל (לא ייאמן, אה?).. אבל לדעת שאי שם, בתוך אחת המכוניות, נמצא בן אדם עם מחשבה כל כך מעוותת, שרוצה להשתמש במכונית בתור כלי רצח- במחשבה תחילה- זה מפחיד...

הוא לא שיכור, או "מתודלק", הוא לא (כ"כ ממהר עד שהוא) צריך לנסוע באדום, הוא לא רוצה לעקוף בקו לבן (כדי לחסוך זמן), מחשבו לא סתם הוסתה לרגע מהכביש ובגלל כל הנסיבות הוא הורג מישהו. הוא עולה על הכביש במטרה לרצוח. להרוג. לשפוך דם.

מה עושים??

כל פעם שאני רואה טרקטור אני מתרחקת, פשוט בורחת.. כי לכו תדעו מי נוהג בטרקטור- עובד תמים או רוצח. מה אני אומרה לעשות עכשיו? כל פעם שאני רואה בה.אמ.וו לברוח????

זה לא ייאמן.. זה פשוט מבהיל...

אין לי תשובה...

אני פשוט מקווה שכל החיילים הפצועים יזכו לרפואה שלמה...

            ושיגיעו ימים יותר טובים.. שנזכה לגאולה שלמה במהרה!