יתרון אחד מני רבים בגידול חיית מחמד הוא היחס החם שהיא מעניקה לבעלים שלה גם אם אינו נאה למראה. אבל התייחסות כזאת, נטולת תנאים, אינה הדדית בדרך כלל. רבים מעדיפים לאמץ כלב או חתול יפים ומרשימים, ונרתעים מחיות שאינן מושלמות. וזה לא רק עניין של יופי, אלא גם של צבע - גם כלבים שחורים ומטופחים, וכמובן חתולים שחורים, מקבלים יחס אחר מאשר הלבנים.

כלבים בלתי מושלמים בעליל פוקדים את התחרות לבחירת הכלב המכוער ביותר בעולם, שהתקיימה לפני כחודש, זו השנה ה-20, ביריד של מחוזות סונומה-מארין בצפון קליפורניה. הפעם זכה בה כלב בעל שלוש רגליים ועין אחת מגזע סיני מצויץ, עירום ברובו משיער. ג'ניפר טיד מפלורידה, הבעלים המאושרים, אמרה כי תשתמש בסכום הזכייה, 1,600 דולר, כדי לטפל בסרטן העור שבו לוקה הכלב. למעשה, כיעורו המוצהר, שאך קיבל גושפנקא רשמית, הוא תוצאה של תאונות ומחלות, אך אלה לא גרמו לבעלים לזנוח אותו, כפי שקורה לפעמים, אלא דווקא להציגו בגאווה לעיני כל.

"כשאדם בוחר לאמץ כלב מסוים הוא גם מתכנן איזה סוג של תשומת לב הוא יקבל מהסביבה כשיטייל אתו ברחוב", אומר ד"ר אילן וסרמן, פסיכולוג הנעזר בכלבים בטיפול. "אנשים עסוקים בשאלה מה אחרים יחשבו עליהם בזכות הכלב".

אצל אנשים ש"החיים זימנו להם כלב", כדבריו, למשל אלה שמוצאים כלב נטוש, מרכיב הבחירה על פי המראה החיצוני נמצא כמובן בעדיפות שנייה. "יש להם תחושת גורל שזה הכלב שנועד להם, והם יחפשו את היופי שבו. לעומתם, מי שבוחר כלב באופן מושכל יחפש בדרך כלל מראה מסוים, לפעמים גם גזע ספציפי שבאופן לא מודע הוא מתכוונן אליו. אדם כזה יהיה כמובן פחות סובלני לתנודתיות במראה החיצוני".

הביטוי הקיצוני לכך, לדבריו, הוא ההשתתפות בתצוגות כלבים. "יש אנשים שהאסתטיקה תופסת מקום חשוב בחיים שלהם, והם מתעלים את זה גם דרך הכלב, החל בתספורת וכלה בבגדים שהם קונים לו. זה גם מבטא מידה של גאוותנות וכמובן את יצר התחרות".

הבחירה בכלב שמעורר תגובה שלילית מהסביבה דורשת התמודדות אחרת לגמרי. "מי שמאמץ כלב נכה לוקח על עצמו משימה קשה מהרגיל, אבל יש לו גם אינטרס לעשות את זה", אומר ד"ר וסרמן. "זה מאדיר אותו בעיני עצמו ובעיני האחרים. המחשבה היא, 'אם אחרים לא רצו את החיה הזאת, אני יותר טוב מהם כי אני מוכן להשקיע בה'".

מה שמסייע בבחירה הזאת היא הנאוטוניות - שימור תכונות ילדותיות - שמתבטאת אצל כלבים בשימור מרכיבים התנהגותיים של גורים. התכונה הזאת מעודדת אמפתיה וחמלה כלפי כלבים בוגרים יוצאי דופן, ו"יש אנשים שמתעוררת בהם חמלה גדולה יותר והם מאמצים את הכלב".

רוני גרין, בת 24 מבאר שבע, פירסמה לפני חצי שנה הודעה ב"דה-מרקר קפה" שהיא מעוניינת לאמץ כלב נכה או מוגבל. אחרי שהוצפה בתגובות והצעות היא בחרה בקפקא, כלב שעבר התעללות ואחר כך נדרס. לאחר שגרין שיקמה אותו היא גם מצאה לו בית חם, ובביתה, שבו שתי כלבות, חתול וארנבת, התפנה מקום לכלב נוסף.

"לבובו, החדש, כרתו את הזנב והאוזניים, והרבה פעמים מעירים לי ברחוב כשאני הולכת אתו, בעיקר ילדים. אבל לא אכפת לי שמסתכלים. להיפך, אני רואה בזה סוג של הזדמנות", היא אומרת. "אני מאוד מעורבת חברתית, יש לי סטודיו לעיצוב גרפי שהלקוחות שלו הם עמותות, אני לומדת לתואר שני בניהול מלכ"רים. אני חושבת שאימוץ של כלב כזה יוצר שינוי קטן בסביבה. מי שלומד לקבל כלב שאין לו אוזניים יכול גם ללמוד לקבל אנשים שהם שונים ממנו. אולי זה קצת פסיכולוגיה בגרוש, אבל הבחירה בכלב כזה מעידה בין השאר שמאוד חשוב לי שהסביבה תקבל גם אותי כמו שאני".