קומדיה טראגית

בשבוע שעבר הייתי בכנס כלשהו בו המרצה הספיד את רעייתו שהייתה גם בין היתר שותפתו לעסקים.

במילון שכנאי-עברי הרצאה=שינה מה שהסביר את הרגליים הדקיקות והחלקות למשעי שנהיו לי לפתע.חבל שחלומות הם לא דבר קולקטיבי.איך שלא יהיה, ההרצאה הייתה סוג של שיח פתוח (כמו זונה מהשטחים- רק שההרצאה עלתה כסף), מה שאפשר לנוכחים להשחיל הערות מפעם לפעם ולקיים פינג-פונג (גם מטפורי) עם המרצה.

התעוררתי מתנומתי אל תוך הדיאלוג הבא בו לקחתי חלק פעיל, יש שיגידו מדי:

מרצה:"בילינו זמן רב יחד.היא הייתה יד ימיני"

שכנה:"לפחות ניגבת אחר כך את השפיך?"

מרצה:"שכנה, זה היה מאוד וולגרי מצידך. זה לא מנומס לקטוע אדם כה חדור מוטיבציה באמצע"

שכנה:"נו,טוב. אם אתה בוחר לקרוא לזה מוטיבציה – מי אני שאעצור אותך".

מרצה:"השיחה הזאת ממש לא במקום כרגע.אני חושש כי אני צריך לצאת."

שכנה:"כדי שתוכל לגמור בחוץ?"

מרצה:"אכן. מחכים לי שם סטודנטים נמרצים."

שכנה:"תזהר מאחד מהיר במיוחד.תוך תשעה חודשים והוא ייראה לך מוכר למדיי".

עכשו, ברשותכם,תרשו לי לתהות בקול רם: מדוע כוס מוגדר כזכר?

לכם,הגברים,יש את גאוות היחידה שלכם (ובכן, לחלקכם יש כמה יחידות נוספות אבל מאז עלייתם של מהגרים זרים מהמזרח – המצב לא מזהיר במיוחד) שנותנת גושפנקא לגבריות שלכם.אצלנו, גם כלי הנשק היחידי יופיע במילון כשלצידו מופיע ז'.מה כבר בקשנו, פעם אחת לעמוד בזכות עצמנו.אם היה כתוב ליד זו"נ הייתי מבינה.אבל לא.כלומר, האם זה אומר שבכל אחת מאיתנו חבוי גבר שעיר שרק מחכה לפרוץ החוצה? ואולי הדימום החודשי הוא תוצאה של ניסיונות התנקשות מסוכלים מצד דפנות הרחם? קריפי.רק חסר שנתחיל לענוד לו שרשראות.

אומרים ששיא הכושר המוחי של אדם הוא בגיל 18 לערך (תארו לכם עד כמה מסכן מרוקאי בן 17 ו- 364יום).

אומרים ששיא הכושר המיני של אישה הוא בגיל 40 לערך.

זה מסביר הרבה.

*כדי שאשה תהנה מסקס היא חייבת להיות לא מפוכחת!

ועצוב. אבל מן עצוב נוגע-לא נוגע. יודעת שזה אמור להרגיש ככה, מנסה לייצר עצב. יוצא קצת מלודרמטי. מנמיכה. מגיעה בסוף לרמה הרצויה. מסתכלת במשך דקה ארוכה על סיב סורר בסוודר שלך עד שעיניי נמלאות דמעות.המשימה הושלמה. אני עוד כתם בתוך כל העצב הזה.אפילו שאין  בי במקום לעצב,למרות שטכנית יש. אפילו שזה עצב מייד אין צ'יינה.

מרגיש כמו כת, כולם סוגדים לגורו שמודד עצב לפי מספר הדמעות.

עצוב נוגע-לא נוגע. כמו טרום אורגזמה. אתה יודע שזה מתקרב אך זה כאין וכאפס לעומת העוצמה של הדבר עצמו. בינתיים זה רק מרחף מעלייך, כמו מחשבה בקומיקס.

כשסבתא שלי מתה, ידעתי שאני צריכה להיות עצובה.

אבל לא הייתי עצובה.וזה כל כך העציב אותי.

בסוף הצלחתי להיות עצובה, אבל לא מהסיבות הנכונות.

וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי בוכה. לאמא לא היה כל כך אכפת. כלומר, זה לא שהיא הפריחה בועות סבון אבל למרות ארשת הפנים המלנכולית משהו שלה הבחנתי שזה די עובר לידה. טוב, אני מניחה שאלה יחסי כלה-חמות רגילים למדיי.

בכל כך הרבה מצבים אני יודעת שאני אמורה להרגיש משהו, אך משום מה אני לא מצליחה באמת. כלומר, אני משכנעת את עצמי שאני מרגישה ככה. או שאני עושה לעצמי פסיכולוגיה הפוכה בתקווה שזה יעורר אצלי סוג של רגש.

משהו דפוק בי,על זה אין עוררין.

בכלל, לרוב אני עושה חלוקה נורא דיכוטומית בכל הקשור לרגשות אבל אני מניחה שזה תוצר לוואי של החינוך שקיבלתי שבנוי פחות או יותר על תזת ה"חיים הם לא שחור ולבן.פאוזה.

הם רק שחור".

אם הנסיבות היו אחרות – אני מניחה שהייתי מוצאת את עצמי מחניקה חיוך כי למרות שמעולם לא הייתי בלוויה – זו לא הייתה אחת שגרתית.צ ריך להיות לא רק חסר טאקט אלא גם אידיוט גמור כדי לענות לסלולרי  ובזמן שקוברים לי את הסבתא לומר לילדה שלך שתחמם את השניצל ושלא תשכח לקחת מעיל.

ובכלל, עד שהגענו לחלקה זה הרגיש כמו טיול שנתי וכששמעתי שני רבנים צוחקים מבדיחת קרש כלשהיא חשבתי שעוד רגע הם יזרקו עליי במבה שוש וקיוויתי שזה יהיה ביחד עם השקית כדי שיהיה לי איפה להקיא. זה מזעזע בעיניי. ברור לי שעבורם זו פעולה מכנית ואגבית כמעט אבל קיוויתי שיעמידו פנים תוך כדי זה שהם קוברים אותה בנונשלנטיות. הרב קרא בצורה המונוטונית ביותר ששמעתי אי פעם וזה קצת הכאיב לראות שחייה של סבתא שלי מסתכמים לכדי הודעה לקונית שיכלה לשמש כמזכירה אלקטרונית.

הלוויה הייתה לפני כחודשיים אבל רק עכשיו אני מעבדת (וככל הנראה, מאבדת) את המחשבות.

אני לא באמת יודעת מה אפשר לעשות נגד עצירות. וזה יהיה נורא חסר טאקט מצדכם להציע לי תרופות סבתא.

זה נורא להגיד את זה אבל אני מניחה שתוך חודש-חודשיים זה יפרח מזיכרוני ואולי זו תהייה סוג של נקמה לא מודעת באלצהיימר שבעקיפין החמיר את מצבה.

היום נשרפה לי החזייה לאחר נסיונות כושלים לגהץ אותה.האם זה הופך אותי לפמיניסטית באופן רשמי?

תארו לכם כמה אירוני זה יכול להיות אם אחרי שהפמיניסטיות שורפות חזיות הן גם מכבסות את מה שנשאר מהן? ומנקות את הלכלוך שהשריפה יצרה?

זה כמו שבהפגנה נגד אלימות יזרקו עגבניות על הנואם.

אז איך בעצם נוצרו מושגים כמו שוביניזם ופמיניזם? (שימו לב לזה שאוטומטית כתבתי קודם כל שוביניזם).

ובכן,בואו ננסה להגיע לשורש הבעיה.זה די פשוט, האמת. באופן כללי, המין האנושי, הוא מטומטם.אבל הפעם זה לא קשור.

הדבר השני הכי בולט במין האנושי הוא עצלות. בואו נשים את הדברים על השולחן.עזבו,נשים אותם על הרצפה וזהו:בני האנוש הם יצורים עצלנים למדי.לכן, באופן כמעט אוטומטי הזכרים הגדירו את עצמם כשוביניסטים, כדי לפטור את עצמם מדברים מעצבנים כמו בישול וניקיון, מעשה הגיוני לכל הדעות. אנחנו תפסנו את הפרינציפ בדיליי של... 1000000 שנה? אפילו שנה אחת אחרי.זה לא שהייתה לנו אג'נדה או משהו – כלומר, חוץ מהעובדה שיש לנו ציצים ו...והו, יש לנו ציצים!!! ואפשר לצלם אותם גם מפרופיל.

נראה אתכם מעיזים לומר אחר כך שאין שוויון:

אבא:"אין ספק.צריך להיות שוויון בין המינים,גברים צריכים לתרום בעבודות הבית בדיוק כמו הנשים.אז לכי תנקי משהו".

ציטוט נוסף על מנת להבהיר את הנאמר, הברור גם ככה, לעיל:

השכנה ממול:"אתה לא בטוח בגבריות שלך."

אבא:"אבל בשלך כן".

תגידו מה שתגידו,יש שוויון.אצלנו בבניין יש מנקה.זכר,משתין בעמידה ובאופן כללי לא נקבה (שזו כבר נקודת פתיחה טובה לרוב),אז אני חושבת שזה ממש מגוחך להצהיר הצהרות חסרות בסיס.אמנם הוא אתיופי אבל זה באמת שולי.

באסלאם למשל,יש שוויון בין האזרחים.כולם יכולים לבחור, להיבחר וכולם זכאים לזכויות ללא יוצא מן הכלל. זה לא באמת משנה שרק הגברים נחשבים לאזרחים.

נסו לדמיין כמה נורא זה להיות אנדרוגינוס.נניח אנדורגינוס מדבר עם מישהו שאם תקראו לו איציק לא יענה. (כי יצחק זה הרבה יותר פלצני ופלצני זה אשכנזי ו...טוב, אני יוצאת מנקודת הנחה שלקוראים שלי יש קשרים במוח אז אני לא באמת צריכה להסביר) :

יצחק: "טוב, תחליף מנורה!"

אנדרו: "רגע, לנקות אותה לפני?"

יצחק: "תכיני משהו לאכול!"

אנדרו:"רגע, לקדוח בתפוח כדי להוציא את התולעת שבפנים?"

הידעתם שלמילה בלבוסטע אין מקבילה זכרית? הרי לכם הוכחה מובהקת לשוביניזם.

הידעתם שכשזכר עושה גרעפס זה מגניב, אך כשנקבה תעשה זה ייחשב וולגרי?

הידעתם שכשבלבוסטע עושה גרעפס בבית לאף אחד לא באמת אכפת כי היא ממילא היחידה שנמצאת בו?

אז נכון,זכרים ונקבות לא לגמרי שווים.אבל אני בטוחה שתשלימו את הפער יום אחד.

אה כן ו... ציצים!

ונסיים בציטוט משעשע:

"פעם שאלתי מישהי שאלה טיפשית, והיא ענתה לי תשובה טיפשית, ומאז אנחנו נשואים..." \ וודי אלן

עריכה

מספר התגובות עומד כעת על 1948.לחתום לכם?

תכינו מגילה קודם כי אני לא חותמת על ציצים.

ועכשו על 1984.מה שמזכיר לי שאני צריכה לקרוא את זה מתישהו.