החג הזה נחמד. הוא חם, קודם כל, ברמה שמייבשת לי את השפתיים וגורמת לי לסיים כל יציאה מהבית בחוף הים. אני אוהבת שמש, וכבר אמרתי את זה. יש לי חשק על-טבעי למנדלסון, לנגן אותו, לשמוע אותו, לדקלם אותו לדבר אותו לצחצח איתו שיניים. תחושה נוסטלגית מרחפת באוויר, יש משהו בחגים היהודיים הבאמת מסורתיים שכנראה עושה לי משהו (חחח יש לי פטיש למסורת! XD )
מעל ומעבר להכל, סוף סוף הגיע המכתב ממוסיקאי מצטיין, אפילו בלשון נקבה (הם יודעים שאני בת, זה מקסים בעיני! אפילו ליאובק לא ידעו ;; ) שמנציח אחת ולתמיד את העובדה שלא עבדו עלי בטלפון ואני באמת מוזיקאית מצטיינת מהיום והלאה לשנתיים הקרובות. והכי טוב? יובל איתי בזה!%$#@ 333> לא היה יכול להיות מצב מושלם מזה. בנוסף אלינו, גם זמרת חיפאית נוספת התקבלה. שלוש זמרות בשכבה זה כבר די מטורף, כולן מאותה עיר, ושתיים מהן מאותה מורה? מישהו בצבא התחרפן לגמרי.
אוהד אמר לי שאני היחידה שבכלל חשבה שיש מצב כזה שעובדים עלי בטלפון, ולא מטעמי "אף אחד לא יעשה את זה", אלא מטעמי "כי מגיע לך". לא יודעת, האמת, ובעיקר לא אחרי הלילה.
חלמתי שמפגישים את כל המוזיקאים המצטיינים של הדור אחד עם השני, וש6 תלמידים של סמיון מהקונס' מתקבלים גם. המפגש מתחיל ואז האחראית אומרת "ועכשיו תום תשיר לנו". ואני לא מבינה מאיפה היא בכלל הנחיתה את זה עלי, ואני נבהלת, אומרת שאני לא מחוממת, שאני לא מכירה את הפסנתרן, שהוא בחיים לא ראה את התווים האלו- והכל נכון, והיא מכריחה אותי לשיר לפני כולם בכל זאת. אני בוחרת את vedrai carino מטעמי "לפסנתרן יהיה הכי קל לקרוא את זה מקריאה ראשונה", ואני מתחילה לשיר, ואני שרה גרוע. ממש גרוע. לא הצלחתי לשלוט בקול בטכניקה שהייתי רוצה, לא משנה מה עשיתי. שרתי קדמי, שרתי צפצפה, וידעתי שאני צריכה למקם את הצליל אחרת וזה לא הלך, למרות שידעתי תיאורתית איך. וכולם ישבו במרחק נגיעה ממני בחדר הלימוד הקטן וצחקו עלי, בלי סוף. כשסיימתי את השיר חזרתי למקומי בשורה השלישית והתקרבתי לכנר שישב שורה מקדימה ואמרתי לו "אתם מגעילים! פשוט מגעילים!", והוא רק ענה לי במבט מלגלג "זאת לא אשמתנו, למה בחרת דווקא דבר כזה?". הוא עצמו במפגש הזה עשה מצגת על הגדרת צמחים.
למה בחרתי דווקא את זה? כי זה מקצוע עם קצת יותר עתיד מזמרת פופ למשל? כי זה מה שנועדתי לו ככל הנראה? כי אני מרגישה באופרה כמו בבית? אולי אני לא הכי טובה, אבל שם אני מרגישה הכי נכון. אולי כי גדלתי לתוך זה, לא יודעת, יכולות להיות לזה אלף סיבות. אבל אם למדתי משהו בימים האחרונים, זה את העובדה שאני מנתחת כל דבר יותר מדי לעומק, מסתבכת וזונחת דברים חשובים וטובים לי בגלל שנכנסתי יותר מדי עמוק והבהלתי את עצמי. גישה מעמיקה ופילוסופית זה טוב ויפה, אבל אני חושבת שאני והבנות מגזימות לגמרי. זה קיים, אני אהנה מזה, ואני לא אחקור למה. בקיצור, מה שטוב לי- שיהיה בכיף!
מאז שחזרתי מים המלח אני מרגישה שהצרות שלי חזרו להיות צרות של בת נוער נורמלית. לא שהמצב של עדה טוב בהרבה, הוא כן משתפר, אבל לסדר היא לא מגיעה הערב. ישבתי אצלה על הספה אתמול בערב ובכיתי בלי הפסקה, בעוד אמא שלי מנצלת את הבכי שלי למטרות רגשות אשם לסבתא שלי, שאולי תחליט לבוא למרות שהיא מפחדת מהכאבים. קודם כל, זה לא עבד. שנית, כעסתי על אמא מאוד. בזבזתי המון דמעות והרגשתי ממש רע שאני עושה את זה לעדה. הבכי התחיל ממקום מאוד אמיתי, לא שלטתי בזה, אבל זה שהוא המשיך? אילוצים של אמא! מה היה דחוף להוציא את כל אלבומי התמונות ולחשוף את כל התמונות שלי ושלה יחד בליל הסדר מיום היוולדי ועד היום? כדי להזכיר מה? שהשנה זה לא הולך לקרות? שהיא הולכת לשבת בבית לבד בליל הסדר ולראות שידורים חוזרים של תוכנית חג רנדומלית?
הדברים האלו נשכחים במהרה בימים האחרונים. היו לי לא מעט טרדות, ישנתי בגללן מעט וגם בשעות שכן ישנתי חלמתי חלומות כל כך מטרידים שהתקשיתי לחזור לישון אחריהם, הטרדות נכנסו גם לחלומות שלי. אבל הכל נגמר בחיוב. המכתב מהמוזיקאי הגיע, ובנוגע לענייני הבחורים (והיו בזמן האחרון די והותר מאלה, ואני לא מאמינה שאני מתלוננת XD )- עליהם רק אמרתי שאנ מעדיפה את הצרות האלו מהצרות של השבוע שעבר. מוות, קריסה כלכלית, פחד, מחלות, לחץ. כן, הסתבכויות רומנטיות נשמעות לי עדיפות בעליל.
ותודה לכל מי שלקח חלק בדבר. בלעזור לי לחזור למסלול של בת נוער נורמלית. אני אוהבת צרות קטנות. התגעגעתי למבחנים, התגעגעתי לנגינה מאומצת, התגעגעתי לתקריות בנים, התגעגעתי ללחץ מקהלתי מתון, התגעגעתי להתנדבות בבית הספר.
בפסח כאילו חוזרים מאה שנה אחורה. אני מרגישה גם ברמה השיכלית אותה ילדה בל גיל 16, 15, 14, 13. לא אינטיליגנטית הרבה יותר מדי. לא התפתחתי הרבה, לא השתניתי, לא כך? עדיין אותה ילדה קטנה ומטופשת, רק הפעם עשרה ימים לפני גיל 18.
(כמה קשה לבחור רק אחד, כולם כאלו קסומים. מנדלסון הוא האב הרוחני שלי)
כינוי:
tomcha~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
