Can we pretend that airplanes in the night skues are shooting stars? of course we can
למישהי כאן אין שם מוצלח יותר לבלוג שלה. |
| 8/2011
אף פעם לא הערכתי את הבריאות של אבא.
לא הייתה לי סיבה להעריך, זה היה כל כך מובן מאליו! אמא לוקחת תרופות רנדומליות כל הזמן, שלא לדבר על סבתא שלי שבכלל מפוצץ מתרופות מהיום שאני זוכרת את עצמי, בתור ילדה תחביב שלי היה להזכיר לה לקחת את הכדור של 15:30. אני חולנית למדי, את זה כולם יודעים. אבל אבא? חתיך כמו בגיל 20 גם בגיל 51, נראה טוב, לא חולה אף פעם חוץ משפעת פעם בחורף. היו מספיק בעיות בריאות אחרות לשים אליהן לב, וזה לגיטימי, לא? הוא הולך למכון כושר יותר משהוא נמצא בבית, הוא נהנה לרוץ, ללכת, ובאמת נראה הכי בריא בכל הבית הזה, בכל המשפחה הזאת בכלל. אין מקום אחד שיכולתי לשים עליו את האצבע ולהגיד "אבא שלי לא בקו הבריאות". לא היה איש בריא ממנו. אז מאיפה בא עכשיו "לחץ בחזה"? "לחץ בקיבה"? "סחרחורות"? סחרחורות זה הקטע שלי! לחץ בחזה זה בכלל משהו שלא רציתי לשמוע אף פעם בכלל, בטח שלא עכשיו. אני עוד ילדה! למילה הזאת, "לחץ בחזה", אני אמורה להתחיל להתרגל אחרי צבא, באיזור האוניברסיטה, עם חבר קבוע ובית משלי שיעזרו לי להתמודד עם אבא מזדקן. אבל אבא שלי לא מזדקן! פשוט לא! אבא שלי נראה כמו שהוא היה נראה כשהייתי ביסודי, וגם מרגיש ככה! טוב, הרגיש עד עכשיו.
איפה תמצאו עוד אבא שילך לכל הטיולים השנתיים? איפה תמצאו עוד אבא שגורר את כל המשפחה לטיולי סולמות וחבלים? איפה תמצאו עוד אבא שנהנה מאקסטרים יותר משני הילדים שלו? איפה תמצאו עוד אבא שאמור היה לצאת למסע לפולין מחר ושכנע גם את אמא סתם כי התחשק לו לדעת עוד?
אבא שלי מעולם לא הזדקן. כל עשור שעבר הוא רק נשאר בפנים קצת כמו ילד קטן- תמיד רוצה לדעת עוד ולנסות עוד. שיגע אותו שמערכת החינוך השתפרה, אז הוא לא נתן לי ללמוד סנטימטר מעוקב של מידע לבד. תמיד ברר כל מה שידעתי ודאג ללמוד כל מה שחדש בעצמו. אם הייתה חוויה שעברתי והוא לא הוא דאג לסדר לעצמו חוויה משלימה. בגילאים צעירים תמיד אומרים על ההורים שהם יודעים הכל, וככל שמתבגרים האשליה הזאת קצת נסדקת, ומגלים שהם יודעים הרבה, אבל אנחנו עצמנו מעשירים את הידע ופתאום לא הכל כזה וורוד, ואין אף אחד שיודע הכל. כשאני ניתקתי מהאשליה הזאת וגיליתי שיש דברים שאמא ואבא לא יודעים, דברים שמערכת החינוך של היום מעניקה וזו של פעם לא העניקה, אבא דאג שגם הוא וגם אמא ישלימו את החומר החסר! שלא יהיה מצב כזה שהם לא למדו דברים חיוניים ואני כן! תמיד רצו לדעת הכי הרבה שאפשר, לדעת לענות לי על כל השאלות.
לחשוב שעכשיו יש מצב, אפילו הקלוש ביותר, שאבא לא יסיים כל ערב את יום העבודה בריצה קלה במכון כושר, שבימי שבת כבר לא נקום בבוקר מוקדם לגולן או למדבר כדי לעשות איזה טיול פרוע, העובדה שהם הולכים לפספס את המסע לפולין מחר...הוא כל כך חיכה לזה...
לא חשבתי בחיים שיקרו דברים כאלו.
חשבתי שיהיו סימנים מקדימים. שייזדקן קודם. שיראו סימנים. קמטים אולי וכדורים נגד כאבים או אנחות של "אוי, הגב!"
או לפחות שיהיו לו נכדים קודם...
איך לעזאזל אני אמורה לתפוס שיום אחד אני חוזרת מהים ונכנסת למקלחת וכשאני יוצאת אבא עם צמיד בית חולים אומר לי "מה נשמע? היה יכול להיות יותר טוב".
אם כבר זה חייב היה לקרות אז לפחות קצת סימנים מקדימים.
זו הקלה שאמא ואבא נשארים בבית ולא יוצאים למסע, כי אני לא צריכה לשאת על הכתפיים את הנטל הזה של לטפל בסבתא שלי. אולי לא הנטל אלא המשא- זה לא קל וזה מפחיד אותי בכל פעם מחדש כשהם נוסעים, ושמונה ימים גם ככה היה גדול עלי, אבל לא רציתי שככה זה יהיה. ואמא בכלל, תצטרך לטפל גם באבא וגם בעדה...
אני לא רואה איפה אני משתלבת פה חוץ מלהוריד את הכביסה ולשטוף את הכלים ולנקות את הרצפה. אני לא יכולה להוריד מהנטל שלה בכל מקרה.
ודווקא עכשיו כשבאמת הייתי כל כך שמחה.
| |
|  כינוי:
tomcha~ בת: 32 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
