ביום
ראשון שעבר התקשרת אליי פעמיים. הפתעת אותי, נמנמתי לי במיטה, פתאום טלפון וזו את.
איזה כיף לשמוע את הקול שלך. הצחוק המתגלגל שלך עושה אותי כל כך מאושר. ואפילו
שנאלצת לסיים מיד, אפילו שפעמיים דיברנו רק דקה, אולי אפילו פחות – היה לי כיף
לדעת שאת חושבת עליי, מתגעגעת ומתעניינת בי.
בפעם
האחרונה שנפגשנו סיפרת לי על טיסה לצד השני של העולם. רמזת לי למעשה שלא תתקשרי
אליי, שאת חושבת על לנתק לגמרי, לנסות למחוק אותי מהזכרון שלך.
כמעט
שלא דיברנו בימים האחרונים לפני שעזבת. אני מתגעגע אלייך נורא אהובתי. חושב
עלייך המון. יודע שלא נהיה קרובים אחד לשני, ושאנחנו לא נוכל אפילו לא לקצת.
אני
לא יודע למה לא סיפרתי לך קודם, על ההרגשה שהיית עושה לי בכל טלפון שכזה, קצר ככל
שיהיה – ההרגשה היא נפלאה.
הייתי
נותן הכל בשביל שתתקשרי אפילו רק עוד פעם אחת, בבקשה אל תפסיקי מתוקה שלי, אל תתיאשי.
אני
לא יכול להתקשר אלייך, אני לא יכול ליזום קשר כלשהו איתך אפילו שאני נורא רוצה –
או אולי אפילו שנינו רוצים.
אפילו
שבוער בתוכי לנסוע אלייך, נשאר לי רק לחכות לשמוע ממך. זאת יכולה להיות שיחה
מפתיעה עוד כמה דקות, או מכתב שיגיע עוד כמה ימים בדואר.. בנתיים ממשיך לחיות את
החיים שלי. לא רע לי, אבל קשה לי בלי להיות מסוגל לומר לך מה שאני רוצה. בשיחות
הקצרות שהיו לנו, קשה להגיע למצב בו אני יכול לומר לך שאני אוהב אותך. זה ישמע לא
מתאים. זה ישמע מכני.. לא נכון,
אפילו
שזה הכי נכון בעולם.
מחר
אני חוזר לצבא. רוצה לשאול אותך כל כך הרבה דברים. יש כל כך הרבה דברים שהייתי
רוצה לספר לך ולדון איתך בהם. אבל את לא מתקשרת.
ורק
נשארת התקווה שאולי בשבוע הקרוב כן תצרי קשר וכן נוכל לדבר, לפחות כמה דקות
להיות איתך יחד, גם אם זה בשיחה בטלפון, במרחק גדול כל כך...
מתגעגע
אלייך מתוקה, לא שוכח אותך
לרגע
ולא משנה מה שקורה ועוד יקרה בחיים שלי.
אולי
את גם חושבת עלי.. ואולי את מנסה
לשכוח.
אני
מקווה שמשהו מכל זה את כן יודעת. שלמרות הכל את מרגישה אותי, איכשהו.
שהקשר בינינו לא יגווע ככה סתם.
ועדיין
מחכה לשמוע ממך. לדעת שאת בסדר, דאגתי לך בתקופה האחרונה המטורפת הזאת. רוצה
לספר לך על הרבה דברים חדשים שקורים לי בצבא, אבל מה זה יעניין אותך בכלל? אני לא רוצה לבזבז אף שנייה שאולי תהיה לי איתך, על
דיווח מהצבא.
הרבה
זמן שלא שמעתי ממך. מתוסכל. מחכה
לטלפון ממך ולא יודע מתי הוא יגיע. חושב מה אספר לך כשנדבר, אבל את לא מתקשרת.
תמיד
בשיחות הקצרות שהיו לנו לא יכולתי בשניה אחת לומר לך כמה שאני חושב עלייך כל הזמן,
כמה שאני אוהב אותך. את לא יודעת כמה מתסכלת אי היכולת לומר לך מה שהתכוונתי, מה
שחשבתי עליו, מה שארצה לומר לך. משום מה, תמיד שהתקשרת נכנסתי למין הלם, מתלהב
ומתרגש ושוכח מה היה לי חשוב לומר לך. ואז בפתאומיות השיחה נגמרת ואני שבור שאפילו
לא הספקתי לומר לך שאני אוהב אותך.
שבור
יותר כי את לא אומרת לי מה את מרגישה כלפיי.. אולי את בכלל מנסה לא להכאיב לי?
רוצה
לשאול אותך על שירים ששמעתי לאחרונה שהזכירו לי אותך, אותנו – האם גם את שמעת אותם וחשבת כמוני?
רוצה
לעשות איתך אהבה, במציאות, בטלפון, במחשבה..
רוצה
לומר לך שאני אוהב אותך ולשמוע אותך אומרת לי בחזרה. שאת אוהבת אותי, למרות המרחק, למרות חוסר הסיכוי, למרות
הכל.. רוצה אותך.
רוצה
לומר לך שאת יפה ומדהימה, אבל כבר קשה לי לזכור איך את נראית, מעבר לזה שזוכר שאת
ממש יפהפיה, כמו שלא רואים כל יום, כמו מישהי שלא הייתי חושב לעולם שיהיה לי סיכוי
איתה...
רוצה
להיות מסוגל ליצור איתך קשר שאני רוצה.. רוצה כל כך הרבה דברים...
אולי
תקראי את המכתב הזה, אולי.
אולי
תדעי ותרגישי כמה שאני אוהב אותך.
אולי
תתקשרי אלי בקרוב.
מחכה לך, ניר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: