אקס של חברה יצר איתי קשר לפני שנה בערך. אמר שהוא חשב עליי. שאני ממש מזכירה לו את שירי ממטומטמת, מתוסבכת. הייתי חייבת לראות על מה הוא דיבר. ראיתי. בזמנו חשבתי שאין רחוקה ממנה. אבל בעונה השנייה ראיתי כבר יותר חיבור.

הבחורה שבסך הכל רוצה שיאהבו אותה, שבדרך לשם משאירה אחריה כאוס ובלאגן, לרוב התוצאה רחוקה ממה שהיא חשבה שיקרה.

אז הזוגיות כנראה נגמרה.

ואולי הגיע הזמן.

ומאז זה בלאגן. לא יודעת אם זה באמת נגמר, כי ההודעות האחרונות היו די ריקות. לא יודעת אם יצור איתי קשר, וינסה לשכנע אותי לחזור. בבקשה אל תנסה לשכנע אותי לחזור. רוב הסיכויים שאגיד כן.

ומאז זה כמו מאניה דיפרסיה. רצה מקיצון אחד לשני.

במשך ימים מסתובבת כמו פצצת חרמנות, כל דבר מעלה לי מחשבות בראש. אני רק רוצה סקס. או מגע. או פורנו. והכאוס בראש מעביר ממני את המחשבות האלה, שאומרות לי להתחיל להתאפס על עצמי. לסדר את הבית, כדי לסדר את הראש. לסדר את השעות שינה. את ההרגלי אכילה. להכניס ספורט, לטייל עם דוגו. מחשבות של מציאות. והיא קצת מרה וחרא לי עכשיו, אז אני מעדיפה להריץ בראש סצנות סקס, ולברוח מהמציאות.

ואז מגיע שישי ואיתו סוף הכאוס. עכשיו הדיפרסיה. אני מרגישה בדידות ותחושת הלבד מפריעה לי. כולן מסביבי בזוגיות או בדייטים, ואני עוד אוספת את השברים של הנפש מהזוגיות האחרונה. הפנים העצובות שמסתכלות עליי מהמראה מכאיבות לי. השקט באזניים עושה רעש בלב. חרא לי. שזה לא מאוד שונה מדרך כלל, פשוט עכשיו אני בעיקר סוחבת את זה לבד. הרבה יציאות שנדפקו, הרבה יציאות שאני דפקתי כי לא היה לי אומץ לצאת עם אנשים שאני לא ממש מכירה.

וכולם רוצים לזיין אותי. ממש כאילו הופצה הבשורה שאני לבד. פתאום יש רמיזות מכולם, או אפילו לא. וזה רק מבלבל אותי ומחרמן אותי עוד יותר.

פתאום במקום לקבל הודעה בשבוע עד נצח, יש לי מלא הודעות. 

וכן, אני יודעת שהם לא מדברים איתי רק בגלל זה. אבל הגוף הזה תמיד היה הנשק הכי גדול שלי. כי הוא והוא בלבד מה שגורם ליחס אליי לעלות. כי זה נכון. וזה לא בקטע מסכני וחסר מודעות. זה עובדות בשטח. ברגע שאפשר לזיין אותך, את תקבלי יותר הודעות. יותר יחס. יותר תשומת לב מבנים. פתאום הידיד מהעבודה כן יענה כשאני מתקשרת אליו.

וזה מדכא אותי, כי הבטחתי לעצמי שלא אהפוך עצמי לכלי שוב. כאילו חזרתי לימים של האקס ההוא, שהכל הייתי משיגה דרך סקס, ומשם הדרך לנימפומניה הייתה קצרה. זיינתי כל מה שבקצה שלו היה זין. ולקח לי המון זמן להתרחק מזה. לא תמיד זה היה רע, אבל בטווח הארוך זה שיחק לי עם המוח.

ואני כל כך בודדה. מהלכת בבית כמו זומבי, מתנחמת בזה שיש לי את דוגו לתקופה ארוכה הפעם, והנחירות שלו כמו מנגינה.

אף פעם לא הייתי מהבנות הפופולריות האלה, מוקפות במליון חברים. תמיד הייתי מנותקת, אאוטסיידרית, מבוהלת כאילו לא יצרתי אינטרקציה מעולם. וזה לא מרצון, הייתי שמחה להיות כזו. מוקפת בחברים, זו שמנהלים את הלוז לפיה, כי יש לה מלא חברים שמחכים לראות אותה. כי אם לא תתכנן בזמן, כבר יהיו לה תוכניות אחרות.

לא, אני יושבת בבית ועושה מרתון מטומטמת, או זמביז, או פורנו.

וחרא לי ומר לי ואוף.