הסיפור שלי

אני מאמינה בגלגול נשמות.

אני מאמינה שהנשמות כולן נוצרו מאנרגיית יצירה ראשונית ולא-מושלמת- הנשמות הן כדורי אור של אנרגיה.

הן יצאו על מנת "להיטען" באנרגיה 'חכמה' יותר, ולשם כך, עליהן לעבור גלגולי חיים בגופים אנושיים או בצורות אחרות של אנרגיה, כדי שיוכלו לחזור לחיק האנרגיה הראשונית ולהשלימה.

על התיאוריה הזו כתב ד"ר מייקל ניוטון, פסיכיאטר ורופא תירפיסט רציולניסט וסקפטי, שגילה את העולם שבין גלגולי החיים, את המימד בו הנשמה נמצאת לאחר שעוזבת את גופה הנוכחי בשעת המוות, ממאות ואלפי לקוחות שעברו היפנוזה בידיו וסיפרו פעם אחר פעם דברים דומים וזהים.

הסיבה שאני ממהרת כ"כ להאמין בדבריו, היא שזו התיאוריה המלאה היחידה שמתלבשת במאתיים אחוז על דברים שהאמנתי בהם קודם, שמסבירה כה הרבה עבורי, התיאוריה הרוחנית היחידה שאני שלמה איתה לחלוטין, ושמהווה נקודת מוצא יציבה ונהדרת להתחלה של מסע רוחני וחקירה. בגלגול נשמות, למשל, תמיד האמנתי, אם כי אמונה זו עוצבה מעט מחדש לאחר שקראתי את שני ספריו החזקים של ניוטון.

מספר הגלגולים שנשמה עברה, ובעיקר הלקחים שהפיקה מכל גלגול חיים, מעידה על רמת התפתחותה. ישנן נשמות צעירות יותר, וישנן בוגרות יותר.

אני מפנה את פניי למשל לעבר "תורת הקוונטים" שהומצאה לראשונה ע"י פילוסופים פנתאיסטיים, שביכולתה לספק הסבר נוסף לגבי המימדים השונים הקיימים בפיזיקה. הפיזיקה, המתמטיקה, הביולוגיה, המדעים המדוייקים כמו גם מדעי הרוח= כולם יחד מהווים את הטבע, הטבע שהוא אלוהים. זו הרוחניות עבורי. אלוהים/הטבע מכיל את כוחות האנרגיה היצירתית, את כל מה שנברא באמצעותה- כולל הנשמות על רמותיהן השונות, והמימדים שבהן את צריכות להתגלגל- צורות חיים אנושיות, חייתיות ואחרות.

האבולוציה, התפתחות האדם האנושי, ובכלל כל תהליך שקורה במדע, הכל מתרחש באופן טבעי, מסיבה טבעית.

סיבה טבעית=סיבה רוחנית.

אינני ממהרת להדביק תווית לאמונותיי, אך חברתי מתעקשת שישנן נקודות דמיון רבות בין מה שאני מאמינה בו לתורת הקבלה. היא אמנם צודקת במידה מסוימת, אבל בכל זאת השוני גדול. היא אף מנסה להראות בזה את החיבור הישיר שאמור להיות לי לזהות היהודית שלי.

הזהות היהודית היא משהו שאתחבט בו כנראה במשך זמן רב, כיוון שאיני מרגישה קשר ליהדות כדת. והעניין הוא, שהיהדות- אין היא בשבילי מעבר לאחת הדתות. לפעמים אף קשה לי להגדיר את עצמי כיהודיה, שוב, כי יהדות בשבילי היא דת, ואיני מוצאת את עצמי בתוך הדת הזו. אני לא אדם דתי, אני אפילו אנטי-דתייה מהבחינה שאני מסרבת, לפחות כרגע, לקטלג את עצמי במסגרת רוחנית דתית מסוימת. אני אדם רוחני לעצמו.

במסע הרוחני הזה, כנראה שחלק מהשאלות החשובות שמתחילות לעלות הן:

האם אצליח למצוא את הקשר ביני לבין הזהות היהודית? האם זה בכלל כה קריטי וחשוב שכך יהיה הדבר?

מהי בכלל זהות יהודית בשבילי אחרי הכל?

ובמסלול הרוחני שאני נמצאת בו, היכן אני עומדת?

צווי לבי העיקריים:

-אהוׁב את המקום ואת האנשים שבו.

-לעולם אל תפגע בזדון, בזולתך או בעצמך.

-העולם [הטבע] על כל ברואיו נמצא בתוכך, כפי שאתה נמצא בתוך העולם.