היי, אני לא יודעת אם רובכם ראיתם את הפוסט האחרון בבלוג של יואב מאור (בפעילים).
אני באמת אוהבת לקרוא שם, מאד.
לפני יומיים אני וחברה שלי דיברנו עליו ואמרנו ש"הבנאדם גאון".
אני מאד מעריכה את הנושא שהוא כתב עליו, אבל אני חושבת שזה היה מוגזם.
הוא היה גיבור על חלשים, ירד על "ילדות קטנות, "פאקצות בנות 12" אם תרצו.
לא יודעת איזה רושם ראשוני הוא קיבל עלינו.
כי הוא שם חלק מהבלוג של רוני שם.
כאילו זו בושה וחרפה איומה לשפה העברית.
מחוץ למחשב, היא יודעת לכתוב ולנסח בכללי יותר מהרבה אנשים, אפילו מבוגרים, שאני מכירה.
אז אני לא חושבת שצריך להגיב תגובות נאצה, לפתוח נגדו בלוג, להשוות אותו לשואה.
לא.
אני פשוט חושבת שיש גבול לירידות.
שזה לא יפה שהוא רשם: "שמים קץ לפיסוק השגוי של ילדות", שלא ידברו עם אנשים כאלה, עד שלא יכתבו בדיוק לפי הרצון שלו.
וזה באמת עצוב, ולא רק לי, לפי דעתי צריך להיות גם לו.
יש לו השפעה על כאלו שקוראים אצלו, וזה לפי דעתי לא הפיתרון.
זה מעליב, זה פוגע.
במיוחד איך שהוא ענה לרוני אחר כך.
אני לא אחראית לתוכן בבלוג שלו, שיעשה מה שבא לו.
בכללי, נמאס לי שילדים, או אנשים גדולים יותר יורדים על כאלה שקטנים מהם.
אני לא מבינה את זה?
הגיל שלך הופך אותך לטוב ממני? נותן לך אפשרות לרדת עליי בעקיצות מיותרות?
זהו, אני סיימתי על הנושא הזה, רציתי לפרוק קצת.

עכשיו ליום כיפור.
אני לא יודעת מה אתכם, אני צמה.
ואני לא אשבר באמצע, כמה שאני ארצה.
זה נושא שחשוב לי, במיוחד עניין חשבון הנפש.
אני לא מפרטת על האנשים שמהם אני צריכה לבקש סליחה, ואני יודעת שיש הרבה,
אני פשוט חושבת שזה צריך להיות עניין אישי.
אני רוצה להגיד לכם משפט, שמישהו אמר לי פעם:
"לבקש סליחה, זו לא בושה, זו מעלה"
אה, ולזוכה מהמבצע פוסט הקודם:
Don't warry be happy
אז זהו. 
אז רציתי לאחל לכם גמר חתימה טובה, וצום קל, למי שצם, או לפחות מנסה.
מור.