עולמו של תום בליץ

באמצע המזמוז מיששתי את הראש שלה מאחורה וגיליתי שיש שם ריצ'רץ' .

לא העזתי לפתוח אותו , כי בפעם האחרונה שניסיתי לפתוח לה ריצ'רץ' באמצע מזמוז היא מאוד התעצבנה וצעקה עליי קללות ביידיש .

אבל אחרי שהמזמוז נגמר שאלתי אותה מה עושה הריצ'רץ' , והיא הראתה לי .

חזותה המעוצבת היטב הוחלפה בן-רגע בחזות אישה המאופרת בלבן

מכף רגל ועד ראש , שהייתה לבושה בחליפה צבעונית למדי .

האישה הוציאה אודם מיוחד ממה שנשאר מחזותה הקודמת , וללא הסברים מיותרים פשוט מרחה אותו על אפה ושפתיה , שבאורח מפתיע החלו להתנפח בצורה הדרגתית .

הליצנית לא דיברה הרבה .

או שהיא ניסתה לדבר , אבל לא הצליחה להפסיק לחייך .

במשך כמה דקות ניסיתי לדובב אותה , ולבסוף היא כתבה לי על פתק שהיא מוכרחה להיות בעכו עד השעה 17:50 , ושהיא מצטערת לנטוש ככה באמצע .

בחיוך מלא הבנה הקפצתי אותה עד לתחנת הרכבת , ושם נפרדנו .

כמובן שניסיתי לנשק אותה , אבל האף הגדול והאדום שלה הפריע .

היא נכנסה לתחנה , ולאחר מספר שניות קיבלתי ממנה SMS בהול :

'שלומי , שכחתי את התחפושת שלי אצלך!'

ניסיתי להרגיע אותה ושלחתי לה

'ניפגש כבר מחר ואז אני אביא לך אותה' ,

אבל היא שלחה לי חזרה שהיה לה באותו יום ראיון עבודה חשוב .

היא מסרה לי לפגוש אותה ברחוב הרצל 27 , ולא שכחה להזכיר לי : 'בעכו . ואל תשכח את האודם שהיה בבפנוכו .'

חיטטתי בכיסים שלי . לא היה עליי כסף לרכבת .

מה שלא היה דבר טוב , חשבתי , כי בעכו עוד עלולים לשדוד אותי , ואם לא יהיה עליי גרוש - הם עוד עלולים להתעצבן ולעשות לי משהו .

נכנסתי לאוטו , התנעתי והתחלתי לנסוע לכיוון עכו .

היה לי בודד באוטו , בלי הליצנית שלי .

התחילו לעלות לי בראש כל מני פלאשבקים שלי ושלה על המרפסת בדירה שלי , ובאמת שהתחילו להסתדר לי דברים בראש .

רק אז זה היה שקלטתי למה היא תמיד התלהבה כל-כך בכל פעם שראתה את כדורי הג'אגלין שלי .

וכל הפלאשבקים האלו גרמו לי להתחיל להרהר .

ואחרי הרהור ועוד הרהור שלישי עצרתי את המכונית בצד , ולבשתי את התחפושת שלה .

היה מאוד קריר בתוך התחפושת . היא גם הייתה לא נוחה שכזאת ,

אולי כי היא לא הייתה במידה שלי .

הסתכלתי על עצמי במראה , ומבחוץ זה באמת נראה משכנע , אבל עמוק בפנים ידעתי שזה לא אני .

מיששתי לעצמי מאחורי הראש , אבל לא הצלחתי למצוא את הריצ'רץ' .

נברתי בעמקי השיער המתולתל הגולש , אך ללא הצלחה . הריצ'רץ' איננו .

לרגע ניסיתי לצרוח , אבל יצאה לי מן צרחה נשית כזאת , אז הפסקתי .

חשבתי להוריד את התחפושת בכוח , אבל פחדתי לקרוע אותה ,

אז במקום החלטתי להגיע לעכו בזריזות .

בדרך שרקו לי בחורים כל הזמן , בעיקר פועלי בניין ,

מה שגרם לי להרגיש מצד אחד נבוך , אבל מצד שני מוחמא -

זה אחרי הכל לא דבר שקורה לעיתים קרובות לגבר , בעיקר לא לגבר כמוני .

ולרגע באמת שכחתי שאני בתוך התחפושת הזאת ,

שקר לי ולוחץ לי ושחברה שלי תרצח אותי ,

וזה עזר קצת לעבור את הדרך .

שמחתי לראות אותה שוב .

מתוך התחפושת האף האדום והענקי שלה נראה קצת פחות אדום וגם קצת פחות ענקי .

היא לא התרגזה יותר מדי , אפילו יכולתי להבחין בשמץ של חיוך כשהיא איתרה את הריצ'רץ' החמקמק .

היא מיהרה ללבוש חזרה את התחפושת , כי אנשים התחילו לזרוק לעבר שנינו מבטים ,

וידאה שהאודם עליה ונפרדה ממני ב'שלום' מנוכר .

לא שמעתי ממנה מאז . בהתחלה הנחתי שהיא כעסה ,

אבל אחרי שמצאתי גם אני את הריצ'רץ' שלי ,

הבנתי שזה פשוט בגלל התחפושת .