עולמו של תום בליץ

הקיץ עלול להטעות , עם כל הילדים והצלחות המעופפות שעפות מיד ליד ,

נתקעות מפעם לפעם בעץ גבה-קומה ופוגעות בעוברי אורח תמימים שבדרכם לחוף או לבריכה .

אך בחורף .

כעת , בחורף , אין איש עובר ושב .

הגן היפיפה הופך כעת לעזוב , משמים , ועציו נראים כעת קודרים מאי פעם .

החרכים שהותירו אותן צלחות מעופפות בעצים לפתע בולטים הרבה יותר ,

קוראים ליד שתשלח דבר-מה שימלא את הריק .

ואין עונה מלבד הגשם .

אותו הגשם המבריח כל נפש חיה .

אותו הגשם אשר ממנו ירא הגן כל-כך בחודשי הקיץ .

אך בחלוף הזמן יתבגר הגן ויבין כי דווקא החורף הוא שעתו היפה מכל ,

כי אותן טיפות הגשם אינן דורשות דבר ממנו .

הן באות , מרצונן החופשי ,

וכשהולכות - מותירות לגן דווקא שלוליות כמזכרת .

אך הקיץ?

עלול להטעות .

אהבה קפצה אליי לתפוס מקלחת .

לא משהו מיוחד , פשוט היה לה חם והיא הזיעה כל היום , אז היא החליטה לתפוס אצלי מקלחת בדירה .

לכל אחד אחר שהיה בא אליי לתפוס מקלחת הייתי אומר ישר לא , כי אני לא אוהב שמבזבזים לי את המים החמים , אבל אני ואהבה מכירים כבר הרבה זמן , מאז ימי בית הספר היסודי .

כיתה ו' , מחזור כ"ט . ההפסקה השלישית ביום האחרון של הלימודים .

הייתי עסוק בלדבר עם חברים שלי על הפרק האחרון של אחת הסדרות של הערוץ החינוכי .

הילה ניגשה אליי , כולה מחויכת , והזמינה אותי לשחק קלאס בחצר .

היססתי לרגע , כי בת אף פעם לא דיברה איתי עד אז .

אבל אהבה הייתה שם , וסימנה לי שזה בסדר , שאין ממה לפחד .

היינו חברים יומיים , ואז איזה ילד אחר קנה לה גזוז כשירדנו לים .

אחרי חצי שעה שהיא במקלחת היא נזכרת לבקש סבון .

כי זאת אהבה , לפחות איך שאני מכיר אותה . מפוזרת לחלוטין .

היא תמיד מספרת לי על איך שהיא חולמת להיות אדריכלית , אבל היא אף פעם לא ניגשת ללמוד באוניברסיטה .

וזה לא שיש לה מה להפסיד , אהבה היא דווקא יצור אינטליגנטי שכזה .

עובדה , היא מסתדרת בחיים גם עם העיוורון שלה .

ויש לה גם כספים לזה . ההורים שלה , מר וגברת הידלקות , מאוד תומכים בקטע הזה .

כנראה שהיא לא מספיק רוצה את זה , את האדריכלות .

אז היא מממנת בכסף של ההורים שלה חצים לקופידון .

'ככה לפחות יהיה לכסף שימוש טוב' היא אומרת .

ואהבה באמת אוהבת לנצל משאבים .

אני זוכר איך כשהייתי עם נינה , אמריקאית יפיפייה שהגיעה לתיכון שלנו במסגרת חילופי תלמידים ,

אהבה תמיד לחצה עליי להתחיל גם עם אחת אחרת ששמתי עליה עין קודם , נטלי .

אבל נטלי הייתה טיפוס לא טוב , עכשיו אני יודע את זה .

אחרי שנכנעתי והתחלתי עם נטלי היא הלשינה לנינה , שהחליטה לחזור לאמריקה חודש לפני המועד המתוכנן .

היא יוצאת מהמקלחת בחלוק של נעמי .

נעמי...כמה שאני מתגעגע אליה . חבל שהיא עזבה .

אבל אתם יודעים , הזדמנות מצוינת במשרד עורכי דין בתל-אביב .

מה היה לה להישאר כאן , בדירת חדר בירושליים .

ממילא תמיד התלוננה על המקלחת , כמה שהיא מלאת עובש וקטנה וכמה שהיא הייתה מעדיפה אמבטיה .

לפני שהיא יצאה מהדלת אהבה זרקה שעוד תחזור לבירה שאני חייב לה .

חייכתי . אהבה הזאת יודעת איך לעשות טוב על הלב .

רבתי עם גיורא .
גיורא הוא הילד של השכן .
הוא ילד די נחמד , אבל...הוא פשוט ילד לא כל כך נחמד .
הוא לפעמים אומר לי דברים מרגיזים , סתם בשביל להכעיס .
נגיד , פעם , אמרתי לו שיש אלוהים בשמיים , כמו שאמא תמיד הייתה אומרת ,
והוא הצביע על ענן מסכן ואמר לי "זה?זה בסה"כ ענן!" .
ופעם הוא אמר לי שיש אנשים על הירח , ושאלתי את אמא והיא אמרה שזה לא נכון ושגיורא סתם משקר.

פעם הוא אמר שאבא שלו גבוה , ובאמת קראתי לו שקרן , ולא האמנתי לו עד שראיתי את אבא שלו .

האמת שגיורא מזכיר לי את אמא .
גם היא הייתה לפעמים אומרת לי דברים מרגיזים , אבל היא לא התכוונה להכעיס .
היא הייתה תמיד אומרת דברים כמו :
"חיים , אסור!"
או כמו :"חיים , לא עכשיו , אני בטלפון!"
ולפעמים היא גם הייתה אומרת לי "חיים , זה לא נראה לי רעיון טוב , ארנבות לא אוכלות שוקולד ."

אבל אמא , בניגוד לגיורא , עשתה גם דברים טובים .
אני זוכר , לדוגמה , איך היא הייתה מלטפת אותי וקוראת לי סיפור כל לילה לפני השינה , ואז , כשנרדמתי , היא הייתה ממשיכה לקרוא לעצמה את הסיפור .
אבל היא לא ידעה שאני עדיין לא ישן , כי הייתי עם הגב אליה ועשיתי את עצמי כאילו .
אבל עצמתי עין אחת , רק בשביל שהיא לא תדע .

ואני זוכר , לדוגמה , איך היא ליטפה אותי וחיבקה אותי ונישקה אותי לפני שהלכתי לכיתה א' בפעם הראשונה .
האמת שאותו יום , היה לי קצת מפחיד .
אבל הכל הסתדר , כי אמא אמרה לנשום עמוק . אז נשמתי , ופתאום היו לי מלא חברים . והם כולם היו נחמדים , הרבה יותר מגיורא .

הפסיכולוג פעם אמר שדברים כאלה שאני מספר נקראים פלאשבקים ,
אבל לא הבנתי מה זה אומר .
הוא גם אמר שיש לי פוסט-טראומה , וגם את זה לא הבנתי .
וזה די הרגיז אותי שלא הבנתי , אבל לא התפלאתי .
כי הפסיכולוג , הוא אחרי הכל , אבא של גיורא  .

אומרים שהלב הוא שריר חזק .

הוא פועם ללא הפסקה 24 שעות ביום , 7 ימים בשבוע , כשהוא פועם 66 פעמות בדקה , ומוביל בכל פעימה 84 סנטימטרים מעוקבים של דם .

וזה רק כשהוא נח .

גם אומרים על הלב שבלעדיו לא היינו חיים .

תחשבו על זה . יצורים חד-תאיים, קטנים כאלו, כמו חיידק ואמבה - יכולים לשרוד בלעדיו .

הם מעולם לא הכירו את ההרגשה מה זה להיות עם לב .

הם מסתדרים , שואבים ישירות מהסביבה את מה שהם צריכים .

אבל אנחנו יצורים רב-תאיים , ובתוך כל הבלגאן הענקי שהוא הגוף שלנו אין מי שידאג לתא הקטן המסכן שנמצא רחוק מהבחוץ .

אז מזל שיש את הלב .

ואפילו יש לו , ללב , מין מוח קטן משלו .

הוא מתכווץ ומתרפה בקצב קבוע , בקצב שלו .

אבל כשהמוח מתערב - מרחיב לו עורקים , שולח לו אותות חשמליים , מזרים לו אדרנלין -

הלב מתקשה למצוא מנוח .

כי קשה לו , ללב , לפעום בקצב שלא שלו .

אומרים שהלב הוא שריר חזק .

גם אומרים ששריר חזק הוא שריר

שיודע להתאושש מהר אחרי כל פעולה .

כנראה שהאהבה היא פעולה ממש מתישה .