| |
תאונה פולנית
הצחוק הזה יגמר בבכי |
| 11/2004
שנרקוד?
אז לא קיבלו אותי לבצלאל והרפי נשם לרווחה, והרביץ את נאום הגבר על מקומה של האישה ומקומה של האומנות, ואני נשארתי בחיים ואפילו התחלתי לחשוב על אפשרות של קיום אלטרנטיבי סביר. מצאתי עבודה אצל קבלן עפר. ישבתי במשרד מול מכשירי הקשר והזזתי קטהרפילרים בעיר שהלכה ונבנתה על אף עזרתי. הייתי מעבירה הנחיות מרבאשי הראשי.
"ארבע לרבאשי, ארבע לרבאשי, שומע? עבור".
"תגידי, את בחיים לא תלמדי? רבאשי זה את!!" ארבע היה צועק עלי.
"אז"?? נעלמו ממני הדקויות
"אז תקראי בקשר "רבאשי לארבע"
רבאשי אחד עד שלוש היו צוחקים ועוקצים והופכים את הקטהרפילרים לדרבוקות. רבאשי הראשי היה משתגע מהרעש ואומר שמאז שהגעתי אין לו רגע שקט. הייתי מסתכלת עליו במבט תם וגם נעלב וגם צובר לחות והוא היה נבהל, "רק שלא תבכי את שומעת? אני לא יכול לסבול שבוכים לי"
הרפי התקבל בשנה השניה לאוניברסיטת תל אביב. התעתדנו לעבור. שלום לך ירושלים. אני אוהבת אותך רק מרחוק. הזמנתי את הרבאשים ובנות זוגם לסעודת פרידה. מבצע אמביציוזי בהתחשב בתנאי השטח. אבל לא התחשבתי. המעון הירושלמי שלנו הכיל סלון וחדר שנה בשטח של כעשרים וחמישה מטרים מרובעים שנצמדו למדרון כמו קרציה לכלב. הדירה חולקה באופן תכליתי. בקצה הסלון נקבע כיור מלבני סדוק ומעליו מדף צר מעץ לא מעובד - להלן המטבח. שולחן הכתיבה שלי שנרכש לרגל עלייתי לכיתה א' עמד מול דלת הכניסה והיה מעוז הסטודנט. מיטת הנעורים של הרפי מכוסה שמיכת פיקה כחולה עם שחפים לבנים קיבלה תקן של ספת סלון. בחדר השני עמדו שתי מיטות סוכנות של בעלת הבית המשוגעת, שחוברו להן יחדיו . פינת היגון שלי. הו. הו.
"אורחים לארוחת ערב?" הרפי כמעט התעלף. "כמה הזמנת?"
הוא היה בפאניקה. מה נעשה, איך נושיב? מה נגיש? כמה זה יעלה? מה יגידו?
במיוחד "מה יגידו" תיזז בראש דאגותיו.
האורחים הגיעו בערב חמישי בשבע וחצי פונקט. חמישה רבאשים בחליפה ועניבה, חמש רבאשיות בשמלות ערב ויהלומים הרבה. החדר הצפוף שנפתח אל התהום המם לרגע את האורחים, אבל הנימוס הטבעי ניצח. למרות הלם התרבות קיבלו הרבאשים את ההזמנה והתיישבו על הרצפה כשגבם אל הקיר. עשרים כפות רגליים בעקבים מחודדים ובנעלי גוצ'י התערבבו במבוכה תחת דלת העץ שגררתי מהרחוב והצבתי על ארבעה בלוקים - להלן שולחן אירועים. פתחנו יין אדום ואחריו עוד אחד ועוד אחד ונהייה שמח. כמה בקבוקי יין נדרשים להפוך דלעת לכרכרה?
רבאשי הראשי הרים כוסית
"שיהיה לך בהצלחה זו. אני אתגעגע לרעש שאת עושה"
"רק אל תבכה לי" אמרתי "אני לא יכולה לסבול יללות".
היין עלה יפה. צחקנו ושרנו לפי הקצב שרבאשי שתים וארבע נתנו עם הכפות על השולחן. לרקוד לא היה איפה גם אם מאד רצינו אז רקדנו רק בלב. והרפי? הרפי לא ידע איפה להניח את עצמו ומדי פעם כיבד אותי במבט ביקורתי שאחריו יגיע החשבון. ופליני? פליני היה מנשק אותי על השפתים עם הלשון והכל.
רבאשי שלוש עוד שומר איתי על קשר. לפעמים אנחנו מדברים והוא מזכיר לי את הערב ההוא.
"יש לך ביצים את" הוא אומר
ואני אומרת שפעם היו לי והתרסקו אבל עכשיו הן קצת גודלות לי בחזרה.
| |
| כינוי:
ZU
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
