| |
תאונה פולנית
הצחוק הזה יגמר בבכי |
| 1/2007
שבת
"חתיכת הפקה אירגנתן פה. מי כל האנשים האלה?" בינדר שאל,
"זו גברת גביזון. אלה שושנה וברוך מהקומה השלישית, הבלונדיני הגבוה שם זה האקס שלי עם האהבה החדשה שלו. אני לא מכירה אותה ולא ממש מתה להכיר אבל כנראה שאי אפשר להתחמק מזה. זו רוחמה מהדלת על יד, היא סוכנת של הק.ג.ב.. זה בוקובזה חבר שלי עוד מהבטן של אמא שלו. מי עוד מעניין אותך?"
"מי כל האחרים?"
"שכנים עד רדיוס של קילומטר מכאן. לא מכירה"
"חיים שכאלה. וזוהר? איפה היא?"
"נעלמה מיום חמישי. עוד מישהו שואל עליה אני חותכת את הורידים"
"אנחנו מאד דרמתיים היום" בינדר ציין והלך להכין לעצמו קפה.
מוזר לראות את הרפי עם אחרת. אני לא אוהבת שלוקחים לי. גם אם אני לא צריכה. קיויתי בקטנוניות שהיא מרשעת. פויה זו.
"ניצנית", הרפי הציג אותה.
ניצנית שאלה אם יש עוד ציור אחד עם פרחים סגולים כמו שהאישה ההיא לקחה ותכף הרגשתי טוב יותר.
"בקובזה תעשה לי טובה, תמצא פרחים סגולים בשביל ניצנית, אם אין פה על יד הקיר תחפש במרפסת"
"איפה החברה שלך? זה הג'וב שלה, מה באתי לפה להזיע?"
"אל תתחיל עכשיו בוקובזה"
בינדר ביקש שאבחר בשבילו. אחרי דפדוף מעמיק הוצאתי את הצייד של מירו
"מירו, תפור בדיוק עליך"
"יופי, אני בעד צרפתים"
"מירו ספרדי אבל אל תיתן לזה להפריע לך. חוץ מזה אתה מחזיק הפוך"
בינדר אמר שעם כל הכבוד הוא לא רואה את הצייד. הצעתי שיתייחס לתמונה כמו לחידה המצויירת במוסף של שישי, ילדים מי ראה לאן נעלמו הצייד ודודה ברכה? כשיפתור את התעלומה יקבל פרס. בינדר ביקש פרטים על הפרס ואמרתי שקודם ימצא ואחר כך נדבר.
בוקובזה חזר עם הפרחים הסגולים ועם הציורים שלי שהורדתי קודם מהקירות. אני לוקח את זו. הוא הפריד מהערמה את הציור מהקיבוץ ומייד התקבצו אנשים כמו דגים סביב פירור לחם. הציורים עברו מיד ליד וכל אחד תפס משהו.
"בוקובזה זה עבודות שלי, מה קרה לך."
"אני יודע. זה מה שאני רוצה" תלשתי את הבדים מהידיים של האנשים
"זה לא למכירה. מצטערת"
ולבוקובזה שלחתי מבט שהיה אמור לשרוף אותו במקום או לחילופין להקפיא אותו אבל הוא בכלל לא התרשם. הטלפון צלצל, עשיתי לרוחמה בקצה השני של החדר סימן שתרים. היא ענתה וראיתי שהיא מתעוותת ומסמיקה. "מה קרה?"
היא חתרה עד אלי בקהל הצפוף ולחשה לי באוזן
"מישהו התקשר בעניין איזה מודעה ושאל אם אני גם מוצצת."
| |
| כינוי:
ZU
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
