| |
תאונה פולנית
הצחוק הזה יגמר בבכי |
| 11/2004
הפן שלפני
חשבתי שלהתחתן זה הצהרת הבגרות האולטימטיבית ושלעזוב את הבית זה החופש האמיתי. הייתי בת עשרים וקצת. הייתי בטוחה שרפי הוא הדבר הנכון כי הוא חשב עלי כל מה שלא חשבתי על עצמי אבל רציתי שיחשבו. הוא אמר שאני חכמה, שאני מוכשרת, שאני יפה. הוא היה גאה ללכת לצדי ברחוב, הוא קרא לי פרח. לקח זמן עד שהתרגלתי לסנוורים ויכולתי לראות מה שלפני. מכיוון שנשלף מהאולימפוס שבמוחי הקודח נאלצתי לפגוש את הפן האנושי שלו ולהודות שלנבחר יש חסרונות של בני תמותה. הוא לא מושלם. אולי אפילו קצת פחות, את היושר הבלתי מתפשר שלו הערצתי. את פילוסופיית החיים בענייני ממון לא. בסדר. לא לכולם מתאדה הכסף כמו שלי. אהובי שיחיה חסכן. אבל ביני לביני כבר קראתי לו הרפגון או בחיבה היאה לאוהבים - הַרְפִי.
כולם חשבו שהוא נפלא, ואני חשבתי
א - גם אני לו מושלמת.
ב - אם מליון צינים מתלהבים אני בטח טועה.
מי לא סבר שהשתדכתי למר עולם? אפילו הורי.
רציתי חתונה קטנה בבית כנסת בלי בלגאן ובלי נוצצים. הרפי הסכים ברצון כי זה אדיוטי לבזבז כסף על חתונה. אמרתי שאני לא מדברת על חיסכון אלא על אינטימיות והרפי אמר
"שיהיה. כל עוד אנחנו לא מבזבזים על זה".
אמרתי שאם ככה אני בכלל לא רוצה להתחתן. זו הייתה המריבה הרצינית הראשונה שלנו, הפיוס היה מרהיב והסקס מחורבן. אז מה. זיונים זה לא הכל ולקמצנות שחרצה לי שן קראתי בזהירות חסכנות והשארתי אותה קשורה בחצר האחורית.
אמא שלי סרגה לי שמלה מחוט לבן דק עם ברק של פנינה. כל כך מוכשרת אמא שלי. אם היה לה מספיק זמן הייתה סורגת לי גם בית, שלושה ילדים וכלב. גם אושר אמא שלי היתה יכולה לסרוג לי אבל התרכזנו בשרוולים מתרחבים ובדוגמת אז'ור מסובכת.
ביום של החתונה הלכתי למספרה של אוליביה ברחוב עוזיאל. מספרה קטנה שחלון הראווה שלה פנה לרחוב והציע לכל דיכפין הצצה במטרוניתות שנתחבו עם סוללת רולים קיפודיים בשיערן האפור, הכחול, הסגול, למייבשי שיער שקופים. מבחוץ זה נראה כמו כלוב של יצורים מזן בסכנת הכחדה.
בלט בחסרונו השלט המתבקש
"נא לא להאכיל. תודה"
הגעתי למספרה עשר דקות לפני התור שלי. ישבתי בשקט, כמו שתמיד אני יושבת בשקט ואוליביה דחפה את כל הקבועות שלה לפני.
"לא נורא, הקטנה יכולה לחכות"
חיכיתי בלי לצייץ, בסוף אמרתי לה שכנראה אתחתן כבר בלי פן וקמתי ללכת. אוליביה קפצה.
"אוי מותק, למה את שותקת. חשבתי שבאת רק לנסיון".
נסיון עאלק.
היא חפפה לי במים חמים מדי, כרכה על השיער שלי טורבן מגבת והובילה אותי לכסא המבצעים. ביקשתי שתעשה לי רק פן שהשיער יפול חלק. שום תסרוקת, שום קונסטרוקציה שום מגדלים פורחים של כלות
"אבל את כלה" אוליביה התווכחה
"שביל באמצע וחלק. ככה אני, ככה אני רוצה ומהר כי עוד שעה אני מתחתנת"
אוליביה נאנחה ואמרה למטרונה שנכנסה למספרה
"ראית את המותק הזאת? היא מתחתנת היום"
כשחזרתי הבייתה כולם היו קוצניים ועצבניים.
"איפה את מסתובבת, אנחנו נאחר"
אמרתי "לא נורא, בן כה לא יתחילו בלעדינו" ונכנסתי להתקלח.
אמא שלי כמעט התעלפה.
"מה את עושה? הרגע סדרו לך את השיער מי עושה מקלחת אחרי פן".
"אז מה? זאת סיבה להסריח בחתונה?"
המים היו כל כך נעימים וכמובן שלא התאפקתי ושטפתי גם את הפן של אוליביה ואת הספריי שריססה עלי עלי למרות שאמרתי לה לא. השמלה הייתה נהדרת. הנעלים הלבנות שקניתי בזול בנווה שאנן היו בלתי אפשריות ונועדו בעיקר להגביה אותי מעל הכתף של הרפי.
"ילדה שלי. את נראית כל כך יפה" לאמא שלי היו דמעות בעיניים
אז מה אם מתחת לחופה ידעתי שאני עושה טעות איומה?
נראה אותכם מבטלים חתונה פולנית
| |
| כינוי:
ZU
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
