| |
תאונה פולנית
הצחוק הזה יגמר בבכי |
| 11/2004
מי מחפש עקרת בית?
גרנו בירושלים בקריית יובל בחדרון ורבע על מדרון ההר מול כפר שהשם שלו פרח ממני. הייתה לנו בעלת בית מטורפת, גג דולף וסלון שדלת זכוכית כפולה נפתחה ממנו אל תהום. הרפי מצא את הדירה הכי זולה שאפשר היה למצוא בירושלים. הוא היה מאד גאה במציאה. היא עלתה שני שליש ממה שחישב שנוכל להרשות לעצמנו אבל בקושי אפשר היה לקרוא לה דירה. בעיניי היא הייתה נפלאה. דלה באורח רומנטי ובהשוואה לחדרון שלי בבית הורי הייתה רחבת ידים. שמחתי בה.
אהבה זה פריט מעניין. נתון לפרשנויות ולמגוון יישומים. אני גדלתי על הספר נשים קטנות. צריך להסביר? תכננתי להיות נאמנה, טובת מזג כמו ההיא בבית קטן בערבה ומבינה תמיד. הוא כמובן יהיה משוגע על אשתו, יקשיב למוצא פיה, יכבד, יאהב ויביא לה פרחים לשבת, אפרסקים בחורף, ישא אותה על כפים ויאהב אותה בוירטואוזיות על השטיח מול האח. אם הולכים על אוירה אני מוסיפה גם שמפניה בדלי קרח. מה לא בסדר בתמונה הזו? טוב, שטיח לא היה לנו, רק פיירסייד מעשן שברגעים היותר יפים קלינו עליו פרוסות חלה וגרסנו אותן עם חמאה וריבה.
להרפי היה מודל משפחה בילד אין מהבית. אוכל מבושל בצהרים, בגדים מגוהצים בארון (כולל תחתונים) ובת זוג שבטוחה שכל מה שהוא עושה זה נפלא אבל קודם כל שתהייה חסכנית. השתדלתי. אלא שלא ידעתי לתרגם את משנתי הסדורה למהלכים מעשיים. מה קונים? מה מבשלים? איך מכבסים? לא גיליתי כשרונות לניהול בית תקין, גם לא הצלחתי לקיים את רמת ההתלהבות הנדרשת. הרפי היה משועשע ממני בהתחלה ואחר כך התחיל לרטון שככה זה לא בית. נכון שהתכוונתי להיות האישה הנכונה אבל רציתי גם לחטט לעולם בפינות המעניינות. רציתי לצייר. הייתי צעירה, הייתי מטומטמת, הייתי נשואה למטומטם והשתדלתי. אוי כמה השתדלתי. הרפי למד כלכלה באוניברסיטה ואני ציירתי. זוועות סוריאליסטיות בשמן על קנווס. בדים גדולים. כמה שיותר גדול יותר טוב. המסלול היה בהיר וברור. העולם היה מסודר לי בכיס הפנימי של המעיל. נגשתי למבחני קבלה בצלאל וכבר וחיפשתי עבודה שתסתדר עם הלימודים והנחתי שכשאתחיל ללמוד הדברים בינינו יסתדרו. למה שיסתדרו? מ'זתומרת למה? למה לא?
את הבוקס בבטן חטפתי כשהגיעה התשובה מבצלאל. לא קבלו אותי. חד וחלק נקודה ונפלו עלי השמים. לא היה לי מסלול חלופי ולא היה לי מושג מה עוד אני יכולה לעשות עם החיים האלו. בכיתי כמה ימים בלי הפסקה. בתוך היאוש שלי והדמעות הרפי נשם לרווחה.
"הם מטומטמים שלא קיבלו אותך אבל את אישה נשואה עכשיו ובינינו אומנות זה בשביל של נשים שאין להן בית ובעל"
| |
| כינוי:
ZU
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
