כמובן, נטע לא מתה במובן של מתה-לא-נושמת, היא מתה מבפנים, היא לא אותה אחת שהכרתי, היא איבדה את עצמה.

וכמובן, זה לא היה לפתע, איפשהו לאורך הדרך כבר יכולתי להריח את הגסיסה בפתח, מתבשלת לה בעמקי נשמתה של נטע, עוד רגע ותוגש לראווה.

אני זוכרת שראיתי אותה אותו יום עומדת לידה מיטתה של אימהּ בבית החולים, עיניה הנוגות נכבות לאיטן, השִמחה התמידית שהיא משדרת גוועת עם אווירת בית-החולים הדחוסה, אפילו יכולתי לראות איך מבפנים חודרת לורידיה הרגשת העצב העגומה, ממש כמו האינפוזיה המחוברת לאימהּ. באותו רגע חשבתי לעצמי איך כבר זמן-מה אני רואה את נטע מאבדת את עצמה. מקרה אחר מקרה דועכת לה, מאבדת עוד שכבה ממעטפת האושר שלה ועוטפת עצמה במעטפת חדשה אך לא נוצצת, מעטפת זולה ששימשה לה כברירת מחדל, העמדת פנים. היא בכל מקרה תשאר פגיעה.

הייתי צריכה להיות שם בשבילה יותר. איזה מן אדם אני. לעמוד שם מנגד ולראות אותה אובדת. אשְמה.

המוזר בכל הסיפור ביני ולבין נטע הוא שלמרות הכל, לא זכורה לי אף לא פעם שראיתי את נטע נשברת, בוכה. דמעות מעולם לא ריצדו על פנייה. יבבה מעולם לא נשמעה מפיה. טעם דמעה מלוח מעולם לא נשק על שפתייה. אולי נטע הרבה יותר חזקה ממה שחשבתי, ואולי למרות שהייתי האדם הכי קרוב אליה בעולם - לא הכרתי אותה כפי שהיא הייתה עמוק, עמוק, עמוק בפנים.

וובכן, את העבר אני כבר לא יכולה לשנות, ונטע כבר אינה, נטע מתה. יוצא לי לא מעט לתהות מה עם של היער הסבוך של מחשבותיה כעת, מה דעתה עליי בכלל, על האם נטע הזו שטרם יצא לי להכיר חושבת כמוני; שלא עשיתי למענה מספיק, שאיזה בוגדנית אני שהשארתי אותה לבדה במצבה. או אולי ההפך הוא הנכון, אולי היא חושבת שכל שעשיתי בשבילה היה מעל ומעבר, ושאיזה חכמה הייתי שעזבתי אותה לפני שהפכה לשבר כלי טוטאלי.

נטע איבדה את עצמה. מאחור השאירה כל-כך הרבה דברים, בינהם אני. נטע איבדה גם אותי.

נטע מתה, ואני למדתי שעם עולם המתים אסור להתעסק. לפעמים אני מתגעגעת אלייה.

עשרת ימי תשובה. יש היגידו שאלו עוד עשרה ימים חסרי משמעות בחיים, בשבילי ובשביל רבים הם יותר מזה.

ימי חשבון נפש, סיכום השנה ביני לבין עצמי. בעיקר כפרה. סגירת מעגל.

גם אם אין לכם אמונה באל, ואינכם מאמינים בספר החיים או המתים, וחושבים שהגורל אינו קבוע מראש והכל מעשייה אחת גדולה, תרמית שנועדה לעורר בנו פחד ועניין שווא, בכל זאת, מה יזיק לכם לעשות קצת חשבון נפש. יש לכם הזדמנות לתקן טעויות, נצלו אותה.

שבת שלום, נוֹרמַה.

-

עריכה -

אז מחר יום כיפור, ואין פוסט מיוחד בשביל זה, ובכל מקרה הרגשתי צורך לכתוב את זה פה.

אז שיהיה צום קל לכול מי שצם, וגמר חתימה טובה לכולם, כולם, כולם.

והזדמנות אחרונה לבקש סליחה ומחילה, אם פגעתי במישהו. אז סליחה.