| 10/2009
סגירת הבלוג?
טוב, את הפוסט הזה אני ממש לא ציפיתי לכתוב אבל ככה זה בחיים. הרבה דברים לא צפויים.
לפני כמה ימים (אני כבר לא זוכר כמה ימים, שתבינו עד כמה אני עסוק בתוך הלימודים) ניגשה אליי מישהי, מישהי שאני מכיר, ציפיתי לשמוע היי מה קורה, ממצב, לא שמעתי הרבה, היא אמרה שלום וגם חברה שלה, הן המשיכו למטה ואני המשכתי לכיוון הלוקר שלי...אה, זה היה יום שלישי, או רביעי. תיק כבד במיוחד ונשארתי עד שעות מאוחרות.
מכיוון שהיום יום חמישי זה חייב להיות או שלשום או אתמול, לא חשוב זה פרט שולי. בכל מקרה, כשהן ירדו במדרגות היא צעקה משהו ואני ממש לא הבנתי מה היא אמרה, לא הבנתי בגלל שזה לא היה ברור לא כי הייתי בהלם ממה ששמעתי כי יש מקרים כאלו לאנשים מסויימים.
אחר כך ראיתי אותה שוב והיא אמרה לי שהיא מצאה את הבלוג שלי, הבלוג הזה. כמה נחמד ולא צפוי.
שאלתי אותה איך והיא אמרה לי שמות של שני אנשים שיודעים על הבלוג ואחד מהם מצא אותו, אני מכיר אותם והיא חברה שלהם, טוב, כל מה שאמרתי לה זה שלא תספר לאף אחד.
עכשיו, אם הייתי בנאדם שפועל בצורה הגיונית הייתי עכשיו סוגר את הבלוג ומעביר אותו לכתובת אחרת, סמויה יותר או לא פותח בלוג לעולם. אבל אני לא כזה.
המטרה שלי אף פעם לא הייתה לפתוח בלוג פרטי ולהמציא לעצמי שם בדוי עם חיים בדויים כי אין לי כוח לזה.
אם הייתי רוצה את זה ממזמן זה היה קורה, למרות הכל אני רוצה שאנשים יקראו פה, אז חשבתי על זה, לא הרבה, אולי אפילו אתחרט על מה שאני אכתוב עכשיו אבל שיהיה.
חשבתי על זה ואני לא הולך לסגור את הבלוג, הבלוג יישאר בדיוק כמו שהוא. כי גם אם האנשים שיודעים עכשיו על הבלוג הזה יספרו לעוד אנשים, אז מה? אם הדבר הכי רע שיצליחו לגלות עליי זה מה שרשום בבלוג הזה או עצם זה שיש לי את הבלוג הזה אז אני במצב מאוד טוב.
יש המון דברים איומים ונוראיים שעשיתי בעבר שלא רשמתי פה, דברים שאם היו מגלים עליהם אז הייתי צריך לדאוג אבל מהבלוג הזה? למה שיהיה לי אכפת?
אני לא מהילדים האלו שסוגרים בשניות הכל ומקפלים כי הם מפחדים שיצחקו על מה שהם כתבו פה, אם הם קוראים את זה הילדים האלו הם צריכים לדעת ככה: אתם פתחתם בלוג, אתם פתחתם אותו ולא הפכת אותו לפרטי אז אתם יודעים שמישהו יקרא את זה, אל תעמידו פנים שאתם פגועים כי מישהו גילה את הבלוג שלכם או משהו כזה.
אני אדם מאוד כנה ומאוד רע, אם הייתי רוצה הייתי יכול לשקר לילדה הזאת והיא הייתה מאמינה שאין לי בלוג, למרות שכל מה שרשום פה זה ברור מאליו שזה אני, אבל אני נמצא במצב של עייפות ותשישות, הדבר האחרון שהיה לי בראש זה להתחיל להעמיד פנים ולשקר לה, אני לא אומר שהיא טיפשה או תמימה, ממש לא, אני פשוט שקרן מעולה ואם הייתי רוצה היא הייתה מאמינה לזה בסופו של דבר, אני עד כדי כך יהיר שאני מאמין שאני מסוגל לזה, עשיתי דברים כאלו גם בעבר. עכשיו אתם לא יכולים לדעת אם אני אומר את האמת או משקר, תנחשו.
השקר זה דבר כל כך קל ופשוט, אני לא מבין למה אנשים עושים ממנו משהו נוראי שאי אפשר להתחמק ממנו וכל זה.
הדבר היחידי שמסובך הוא לשמור על ביטחון עצמי, אם אתה שומר על ביטחון עצמי, לא מגמגם ולא נלחץ אתה יכול לשקר לגבי כל דבר בעולם ואם אתה גם יודע איך לדבר קצת אפשר לדאוג שלא ישאלו אחרי זה שאלות.
את זה עשיתי כמה פעמים בבית ספר, מאוד שימושי. הרבה דברים ששאלו אותי ואמרתי שלא עשיתי, עשיתי. אבל, אבל גדול מאוד, מה שאמרתי שעשיתי, עשיתי, אני לא מעמיד פנים שאני משהו גדול יותר ממה שאני, משהו קטן יותר? כן, ברור, אבל משהו גדול יותר? ממש לא. אף פעם לא.
אז זה הכל, אין לי כוח יותר, כל פעם כשאני כותב אני חושב לעצמי אם להכניס לפה קללות או שזה סתם יהרוס, כרגע אני לא מקלל.
אני לא סוגר את הבלוג, גם אלו שמכירים אותי אני יכול לומר עכשיו, יש לכם בעיה עם מה שאני כותב? תצאו, לכו מפה, אתם לא צריכים גם לדבר איתי על זה בבית ספר, רק אל תחשבו שאם תגידו משהו עליי שקראתם פה ותפיצו אותו זה יעשה לי משהו, זה ממש לא מזיז לי. אני לא אגיד שלכם זה לא יעשה משהו, כי תחושה של סיפוק עצמי זה ייתן, אולי אפילו עניין, לא יודע אם זה רע או לא, מה שבא לכם. אני לא מתכוון להתקפל ולפחד.
אה דבר אחרון, את, כן, את, אני לא יודע אם את עדיין קוראת פה. לא דיברנו בצורה של שיחה במסנג'ר כבר מאז החופש הגדול, אולי אפילו לפני, תדעי שהפוסט הבא עלייך. הרבה זמן אני חושב על זה. אולי ככה תביני למה אני לא מדבר איתך ומה נסגר בינינו סופית. אני לא אקרא לו בשם כמו TALIA GIRL או משהו כזה, אבל עצם זה שהזכרתי את זה מראה שרק את יודעת שזה עלייך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
